אהל שם אפר 21 - מורים על טורים

עצה וביקוש

ענת פרידמן – רכזת המערך הייעוצי

כוחה של מילה

כולנו יודעים כי העולם נברא בדיבור, "ויאמר אלוהים יהי אור - ויהי אור". גם האדם קיבל יכולת שהיא כמעט אלוקית - לדבר. לרוב אנו מתייחסים לזה כדבר מובן מאליו, אבל המילים

שיוצאות מפינו הן דבר מופלא ורב-עוצמה.

הבחירה של המילים, האופן שבו אנו מנסחים את דברינו וכמובן הלחן, כן המנגינה שבה נאמרים הדברים, הם מכלול שלם של לא פחות מיצירה.

לאחר שחווה פרידה כואבת כתב עלי מוהר את השיר "נגיעה אחת רכה" בקצב מהיר וכועס, כמעט "ראפ", והופתע לגלות שיוני רכטר הפך את הבעת הזעם שלו ללחן איטי וסנטימנטלי.

עלי מוהר גם סיפר שלאחר שהשיר התפרסם, בביצוע (המקורי) של נורית גלרון, ניגשו אליו נשים רבות והחמיאו לו על הכתיבה - איזו רגישות, איך הצליח להבין ולכתוב שיר מזווית נשית כל כך, איך הוא מתאר בדיוק חוויות רגשיות שלהן וכו'.

האירוניה הייתה שהוא כמובן כתב את זה מתוך עצמו, בגוף זכר, ורק מאוחר יותר נורית גלרון ראתה את השיר, התלהבה, שינתה כמה שינויים הכרחיים להיפוך המינים וביצעה אותו.

נדמה לי שאף ניתן לומר שמילים יוצרות מציאות ומשנות אותה, ולמעשה יש בכוחן לברוא או להחריב עולמות.

כולנו סוחבים בתרמיל שלנו מילים שנאמרו לנו כילדים קטנים, כמתבגרים וגם כאנשים מבוגרים. בערבית יש פתגם שאומר שמכה, חזקה ככל שתהיה, עוברת, אך מילה שנאמרה לעולם נשארת.

המשפט "הרי את מקודשת לי" יוצר מציאות חדשה שלא הייתה קודם, וגם המשפט "אתה עצלן ולא יצא ממך כלום" יוצר מצב חדש בין שני אנשים שלא ניתן למחוק בקלות. הסברים, התנצלויות וניסיונות לטשטש את הנאמר לא יועילו.

מכירים את המדבקה "זהירות, שביר"? לפעמים מתחשק לי להדביק אותה מעל המסֵכות, כדי שיזכירו לנו לדעת לבחור נכון את המילים שלנו. ואם כבר לבחור, לפעמים עדיף לבחור בשתיקה או במבט מלטף או בנגיעה אחת רכה שמעבירה הרבה יותר ממילים.

על קצה הלשון

מיכל חמד - רכזת לשון

מה הקשר בין מדורה, דַּוור וכדור?

כולן קשורות בתנועה מעגלית ובתנועות הנגזרות ממנה: חזרה, שוטטות והשתלשלות. את המילה מְדוּרָה אפשר לקשור לשורש דו"ר במשמעות 'עיגול': ערמה של עצים בוערים המסודרים בעיגול. בעל מקצוע המסתובב ממקום למקום הוא הדַּוָּר, ואכן יש הקושרים אותו לשורש דו"ר המוכר מן המילה דּוּר שגם היא עניינה עיגול. שורש זה קיים גם בערבית (دور) ועניינו 'סָבַב, גִּלְגֵּל'. גם הכַּדּוּר קשור לעניין זה, שהלוא צורתו היא עגולה. כדור פירושו אפוא כמו (=כַּ) דור, כלומר כמו הדבר העגול והמסתובב.

על הקשר בין שלוש המילים האלה ועל מילים נוספות המציינות עיגול וסיבוב ראו בסרטון:

הקפסולות

עמית לירז – מורה לאזרחות

המושג מזכיר תרופה, אבל לא לקפסולות הללו אני מכוון, אלא לחלוקת התלמידים שכפתה עלינו הקורונה. זה החל כבר בשלהי שנת הלימודים תש"ף, אבל הכול היה אז טרי מדי (טריוּת טובה לסלט, אבל לא מתאימה להיסטוריה...). בשיעור הראשון בשנת הלימודים החדשה בחסות המגפה – תשפ"א – הייתי בהלם. ניהלתי שיעור ראשון עם 18 תלמידים מכיתה ט. זה היה הלם טוב, יצאתי מהשיעור עם חיוך ופרצוף זורח. התחילה שנה חדשה, היה מפגש ראשון עם תלמידי כיתה ט ובמקום מסה של 40 תלמידים, שזורקת אתך מיד למחוזות המשמעת... יושבים 18 תלמידים חדשים. לא ביקשתי מהם לעמוד ולא נאמתי את הנאום השגור על מטרות קבלת המורה בעמידה. לא היה צורך, הם היו קשובים. תהליך קריאת השמות היה מהיר ויעיל וקישרתי לראשונה שמות לפנים, אבל השינוי האמיתי היה בהמשך – הייתה שיחה, הייתה השתתפות, היה לימוד. 45 הדקות של השיעור עברו ביעף, והמורה של השעה הבאה נכנס לכיתה.

הקסם הזה נמשך בכל השיעורים שהתבצעו בחודש הראשון בשנה. ואז הגיע הסגר, והקפסולות נעלמו לטובת הזום, שעליו לא אוסיף מילים בהזדמנות זו. הבלחות של חזרה לבית הספר ולקפסולות הגואלות התרחשו בהמשך, אבל לפרקי זמן קצרים מדי. התוצאות בשכבת י"ב היו דרמתיות בכיתה שלימדתי בה – הלימוד היה מעמיק, וההספק היה טוב למרות מיעוט השעות. באותן שעות מעטות של רווחה הספקתי גם לתקן את נזקי הזום.

הניסיון הוכיח שלימוד בקבוצה קטנה – 20-18 תלמידים – עולה לאין ערוך על הלימוד בקבוצה הגדולה. עד כדי כך הדבר נכון שניסיתי להגיד למנהל בהזדמנות של שיחה בחדר המורים המרוקן מאימת הנגיף שעדיפות עליי חצי משעות הלימוד ובלבד שתהיינה בקבוצות קטנות. גם ההספק, גם ההבנה, גם ההפנמה, גם הביטוי וגם הלימוד יצאו נשכרים. אני טוען כאן – "שיטת הקפסולות" היא המהפכה הנחוצה ביותר כיום במערכת החינוך בישראל. רק לאחריה אפשר יהיה לחשוב על עוד רעיונות של שיפור והתקדמות.

אני יודע כי מורים רבים נרתעים מהצורך בחזרה על אותו שיעור לשתי קבוצות. זו אכן בעיה, אבל יש באפשרות הזאת גם קסם. כל שיעור הוא שונה, ולכן מעניין. התלמידים בקבוצות השונות, בהשתתפותם המוגברת, מכתיבים לשיעור דגשים שונים, סטיות שונות ואופי שונה למרות שמדובר באותו חומר. אני מוצא בזה אתגר, עניין ותועלת גם למורה וגם לתלמידים.

EngliSHepherd

The English Department

Spring – A Time of Celebration

Spring is the season of new beginnings. Fresh buds bloom, animals awaken and the earth seems to come to life again. Many cultures celebrate the return of spring and the blossoming of nature.

In Japan, the annual blossoming of cherry trees has become a significant national event. Hanami, cherry blossom viewing, is a time for festivals and gatherings at parks and shrines. Cherry blossoms, or sakura, symbolize the transience of life, which is a major theme in Buddhism.

Spring in countries with a strong Christian tradition is marked by Easter, which celebrates the resurrection of Jesus Christ and his triumph over physical death.

Easter is derived from a much older celebration of fertility and rebirth, the Celtic festival of Ostara. The bunnies and the eggs are symbolic of fertility and reproduction.

Albania celebrates Dita e Verës, which also stems from pagan roots. Pilgrimages were once made to the peaks of the Albanian mountains, where prayers were offered to the Sun God for a prosperous year.

Mayday celebrations are common around Europe. The Maypole dance is a popular folk festival, particularly in parts of Germany and the United Kingdom.

חזרה לעמוד הראשי