אז מי צודק?
חלק א:
בסיכום של עונת החופש שחה לי חברה:
"אני משתדלת לעזור לילדים שלי עד כמה שאפשר.
לתת לאימהות שמגדלות את הדור הצעיר קצת מנוחה.
אז אני מזמינה ככל שמתאפשר לי."
"זו בוודאי עזרה גדולה", ציינתי.
"כן", המשיכה חברתי.
"ואת המשחקים הפזורים מי מרים, נראה לך?", היא הוסיפה.
"אני ונכדיי!
למה לבלבל לאימהות הצעירות את המוח?"
ושוב: "ככה אני מאפשרת להם יותר לנוח".
"איזה מעשה נאצל!", החמאתי לה.
ואז היא הוסיפה פרט חשוב:
פעם היא הלכה לטייל עם ילדיה ונכדיה.
אחד הנכדים כל הזמן עזב את העגלה והתקרב בצורה מסוכנת לשפת המדרכה.
קפיצה קטנה והילד רץ מתחת למכוניות.
חברתי, כשראתה זאת, הזעיקה את בנה, אבי הנכד.
אותו אב בטבעיות אמר לילדו: "זה מסוכן. סבתא לא מרשה".
חברתי התמוגגה מנחת.
"אם זה עוזר לו להסתתר מאחורי הגב הרחב שלי, אז למה לא!", היא אמרה לי.
ראיתי עד כמה טוב לה בסיטואציה הזאת. אז לא אמרתי לה כלום.
אבל ביני לבינך אודה שהיה לי קשה.
על מה ולמה צריך הבן להשתמש באימו כסמכות.
למה שלא ישתמש בסמכות ההורית שלו.
למה לצייר את הסבתא בעיניי הקטן כשוטר.
זו תפקיד האב ללמד את הילד להיזהר מפני סכנה.
ורק אם האב לא בשטח, תעשה הסבתא את העבודה.
זו דעתי האישית.
אז מי צודק כאן?
מה את אומרת?
מחכה לשמוע איך היית מגיבה, אילו היה זו בנך שהיה אומר מילים אלו.
חלק ב:
אז מי צודק?
נשארנו עם השאלה שהעליתי בשבוע שעבר .
אז מה התשובה? ומה התשובות שקיבלתי מכן?
לתשובות שקיבלתי מכן, אתייחס עוד מעט.
קודם אשתף אותך בזווית הראיה שלי כאשת מקצוע:
המעשה עם הסבתא והנכד הזכיר לי את עצמי כילדה.
הייתי אז תלמידה בכיתה ב'.
יום אחד נכנסה אלינו תלמידה חדשה שהגיעה מארץ זרה.
לא קל בשביל ילדה להיכנס לכיתה מגובשת ולרכוש עמדה.
אולי בגלל זה ואולי בגלל סיבה אחרת, הילדה הגיעה יום אחד לכיתה עם ערכת צבעים מאוד יוקרתית.
היא הייתה היחידה בכיתה עם מוצר זה.
כולנו לטשנו עיניים אל קופסת הצבעים הנוצצת.
ולא רק עיניים.
חיש מהר נעמדנו בתור לבקש רשות להשתמש בצבעים המיוחדים שלה.
והיא, לא רצתה לתת לכל אחת להשתמש בצבעים שלה.
אז איך מסרבים?
אומרים: "אימא / אבא לא מרשים".
וזה מה שהיא אמרה.
למה ילדה כזאת צריכה להסתתר מאחורי אמא או אבא שלה?
כי היא לא בטוחה שיקשיבו לה.
היא לא האמינה שיש לה את הכוח להגיד לא ושיקשיבו לה ויקבלו אותה עם הסירוב הזה.
ולכן היא מחפשת גב חזק שלא יכלו להתווכח איתו (ההורים לא נוכחים במקום).
הילד שלנו הגדול, האבא לילדים,
הוא חייב לגדול ולהרגיש שיש לו מספיק כוח להעמיד גבולות לבן שלו והבן הזה – הנכד שלנו, יקשיב לו.
אוי לאבא שלא מרגיש בטוח שהבן יקשיב לו!
הוא חייב לרכוש את המיומנות הזאת כמה שיותר מהר.
לטובתו ולטובת ילדיו (יש נשים שכתבו זאת, כל הכבוד להן).
איך רוכשים מיומנות כזאת?
ע"י שלא עושים עבורו את העבודה!
הוא יתאמן ויפתח את השריר ששמו סמכות רק ע"י עבודה בשטח (אולי יש צורך ללכת להנחית הורים).
ועכשיו לתגובותיכן!
היה מרתק לקרוא את תשובותיכן!
רובכן רוצות ילדים, הורים לנכדים שלכם, סמכותיים וחזקים.
היו גם קולות נוספים שאמנם צידדו בעד, אך גם הביעו מצוקה גדולה:
הילדים מסתתרים מאחורי הגב של הסבתא.
הסבתא כועסת, לא רוצה שישימו גבולות בשמה.
אך גם היא לא יודעת איך להפסיק נוהל מגונה זה.
והנה רואים אנו פה דור נוסף ( אימהות לילדים נשואים ) שלעיתים גם לו קשה להפעיל סמכות הורית.
וגם לאמא (= הסבתא) הזאת המסר תקף.
יש צורך ללמוד להפעיל את הסמכות ההורית שלך מול ילדייך הנשואים ולהסביר להם בביטון שאת מצפה מהם להתנהלות אחרת, סמכותית יותר.
שאינך מוכנה למלא את תפקיד השוטר הרע בחינוך נכדיך.
אם גם את מתקשה בלהפעיל סמכות מול ילדייך הנשואים,
את מוזמנת אלי.
ביחד נעבוד על סמכות אימהית נכונה ואת תוכלי ליהנות, בעז"ה, מהנחת.
הנה המספר ליצירת קשר: 0548449412