image

עמית ווליך יא5  

שלום לכולם, 
ברוכים הבאים ל'פינתרבות'! 
והפעם, ריאיון עם מאיר שלו:
"נולדתי בזמן שנולדה מדינת ישראל, אבל במשך השנים הכתיבה שלי לא השתנתה."
מאיר שלו, סופר ופובליציסט ישראלי, מחברם של רומנים מהווי ארץ ישראל וספרי ילדים ובעל טור שבועי בעיתון "ידיעות אחרונות".
image
כשהיית נער, מהם הספרים שאהבת לקרוא ואיך הם השפיעו עליך? 
ספרות רצינית – אבא שלי משורר, הוא כיוון את הקריאה שלי, המליץ לי. גיליתי את הרווין מלין, נבוקו, דיקנס, סופרים רוסים, ז'ול ורן, נחום גוטמן, מובי דיק ובולגקוב עוררו בי חשק, לא תכננתי להיות סופר, פשוט אהבתי לקרוא. 

מדוע התחלת לכתוב רומנים?
הייתי איש טלוויזיה מצליח ונמאס לי, רציתי אפשרויות אחרות:
מורה, אבל אני קצת חסר סבלנות. 
מדען, אבל בגיל 40 קצת מאוחר. 
סופר - יש לי ניסיון ארוך בקריאה ושפה טובה, אז עברתי לכתיבת רומנים. 

איפה התהליך יותר כיפי, כתיבה למבוגרים או לילדים?
אני כותב ספרי ילדים לגיל הרך, וברור שזה יותר קל. ברומנים זה מורכב, כמעט כמו סימפוניה – יחסים ודמויות. עבודה הנדסית מורכבת.
ההנאות בשני סוגי הכתיבה שונות, אבל קיימות.

מה נותן לך השראה לכתיבת ספרי ילדים?
לפעמים עולים לי רעיונות, אבל לרוב אני לוקח השראה ממה שקורה בבית או במשפחה אחרת.

האם ניסית להעביר ערכים פמיניסטיים-ליברליים? האבא במשפחה הוא עדיין מי שהולך לעבודה ואמא לוקחת לגן ומכינה את העוגה.

אני יודע שזה התפרש ככה בקרב רבים מהקוראים, ובאגודת הספרות האמריקנית אפילו המליצו לי לשנות את זה בגלל הערכים שעולים בספר, אבל הוא נכתב לפי היחסים שלי עם הבת הקטנה שלי. כשלקחתי אותה לגן, היא אמרה שאני עושה לה בושות. בסוף הבנתי שאני לא ההורה היחיד שילדיו אמרו לו "אתה עושה לי בושות". אחר כך המשכתי עם "סבא עושה בושות" עם הנכדה שלי בספר וניל על המצח ותות על האף. גם במדינות אחרות מגיבים עליו באותה צורה, וביפן אפילו כתבו עליו מאמר: "איך סופר ישראלי מבין את היחסים הבין-אישיים של המשפחה היפנית?!" – ואני כמובן לא מבין.
image
האם עשית את הדוגמאות ל"בושות" שיש בספר?
לקחתי את חלק מהתנהגויות שהילדים שלי מחשיבים כבושות מהבית. גם אני פה ושם הייתי מציץ בסירי מסעדות.

מה אבא כותב כאשר הוא מתקתק מאוחר בלילה?
אבא כותב סיפורים, הוא סופר. כבר אז התחלתי לחשוב על האפשרות להיות סופר.
הבנתי שכתיבה לא נראית לילדים כמו עבודה, זה מין אבא כזה שמדי פעם ישב ליד השולחן ותקתק. אבא שלי היה עושה את זה לפעמים.

האם יש מתכון לעוגה או עוגה מסוימת שנתנה לך השראה? 
רציתי ליצור משהו בלתי אפשרי, אבל כנראה זו הייתה עוגה מאוד מפוארת, כיוון שהיא הפתיעה את הילד – הוא עשה גלוריפיקציה (האדרה) לדבר לא אמיתי.
רוני ונומי והדוב יעקב נקרא על שם האחייניות שלי. ילדות מיוחדות.
image
גם כאן אמא ואבא שינו תכונות: האמא גבוהה מאוד, והאבא נמוך מאוד. האם הכוונה הייתה לתת נחמה להורים שחושבים שהם לא מתאימים למודל היופי מבחינת הממדים? או שמא זו דוגמה לעוד תכונה שהופכת את המשפחה למוזרה?
רציתי לצייר זוג שונה, לא כמו ברבי וקן. לא בדיוק אטרקטיביים, אבל אוהבים מאוד אחד את השני.
הם מנהלים גן חיות, עבודה מאוד רצינית, אבל הם אנשים מוזרים - האבא רוצה לפגוש דוב!
חלק מהתכונות שנתתי למשפחה זו נועדו לתרום לקוראים להבין מדוע האמא מבינה את השיגעון של האבא. בסוף המשפחה הזאת לא דומה למשפחות בשבט שלי, אבל נחמד שאנשים מבינים את השיגעונות שלך. ואנחנו משפחה שמדי פעם אוהבת שנינויות ושיבושי לשון.

האם נומי הוא שיבוש של השם נעמי כמו הרבה שיבושים בספר: "מוגפת מגפים, תראו ילדות, הירח יורח"?
אני לא אוהב לעשות משחקי מילים, אבל זה התאים לי לאווירה הסיפורית ולמשפחה המסוימת הזאת. שמה של בת אחותי הוא נעמי, אבל נומי מתחרז עם רוני, ונומי הוא שיבוש של נעמי.

כל הספר עוסק בתכונות שלא מאפיינות את בעל התכונה: הכלב מטפס על עצים, התוכי שתקן, הזאב צמחוני - מה הסיבה?
רציתי להבהיר לילדים כבר בהתחלה שהם נמצאים בספר לא ריאלי. לא כמו שאר הספרים שלי שמבוססים על תקריות בבית, זה ספר שההתרחשויות בו לא אפשריות.

עצות לתלמידים שרוצים לכתוב בעתיד ספרי לילדים? 
  1. לא למהר – לא ללחוץ. מעט מאוד אנשים יכולים לכתוב רומן בתחילת חייהם.
  2. לא לכתוב כדי להיות סופר – לכתוב כי יש תשוקה.
  3. הסדנה הכי טובה לכתיבה היא קריאה. 
ספר ילדים חדש – לא שונה: השן שהתנדנד לה הילד
ספר אהוב: איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבאב הרומני
image