חברה / בת / כלה מבקשת ממך משהו.
"כן, בשמחה", את עונה, אם יש לך זמן וכוח להיענות לבקשה.
"מצטערת, אשמח בפעם הבא לעזור לך." הייתה אמורה להיות התשובה כשזה לא המצב.
בעבודתי בסדנאות ל"אמהות לנשואים", מתברר שסירוב לבקשת אחת הילדים הנשואים כמעט לא קורה.
מה הן ההשלכות לחוסר היכולת שלנו להגיד "לא" ולאו דווקא רק מול הילדים הנשואים?
קחי לדוגמא את המקרה הבא:
ביום חמישי הבן הגדול מתקשר. "אימא, אפשר לבוא לשבת?"
ואולי זאת הבת, "האם תוכלי לשמור לי על הילדים היום אחה"צ?"
בקשות מוכרות כל כך.
גם תשובתך מוכרת ואחידה.
"בשמחה", את עונה כל פעם.
אבל הפעם את מרגישה שקשה לך לארח/ לשמרטף. בגלל...
בעצם לא משנה מה היא הסיבה לקושי שלך.
יותר חשוב להבין מה קורה לך ברגע שאת מרגישה שקשה לך הפעם להיענות לבקשה.
לסרב? לא בא בחשבון!
לא אומרים לילד לא.
אין מצב!
כאילו אין לך זכות בחירה.
בחירה בין להגיד כן לבין להגיד לא.
לא מעט כעס מתעורר בך בהיעדר יכולת הבחירה.
ואולי גם רגשות שליליים נוספים.
כמו לכל דבר יש גם למטבע הנתינה שני צדדים.
מה קורה לך כשאת עוברת לצד הזקוקים לעזרה?
בדרך כלל לא קל לנו להיות נזקקים.
אבל בלית ברירה התגברת על הקושי, אזרת אומץ וביקשת.
והצד שמנגד(כלה/ אחות/ שכנה מחקי את המיותר) התנצלה שהיא לא יכולה.
בדיוק מזה את חששת, שהיא תסרב.
קשה לך מאוד לקבל סירוב.
כשאת כבר סוף כל סוף מחליטה לבקש, אין מקום לסרב לך.
בלי לשים לב את לוקחת מהזולת את יכולת הבחירה שלו.
את לא מאפשרת את הזכות הזאת, לך וגם לא לסובבים אותך.
אכן, קשה לאפשר זכות זו לשני אם לא אאפשר אותו לכתחילה לי.
זכות הבחירה בין להיעתר לבקשה לבין לסרב לה.
ואולי לדחות את מילוי הבקשה למועד אחר.
איפה את מזהה את עצמך, אימא יקרה?
ואולי גם את לא מאפשרת לעצמך לסרב וגם לא מוכנה לקבל סירוב מאלו שאת נותנת להם מכל הלב?
היית רוצה לאזן את הנתינה שלך?
מחפשת תשובות לשאלה כמה לתת, והאם מותר לבקש עזרה בחזרה?
לפרטים נוספים, פני אלי למספר 054-8449412 | 054-4663956