איך מרבים בשמחה אמתית בבית?
שרה(שם בדוי) השתתפה באחת הסדנאות ל"אמא לנשואים".
היה לה, לשרה, מוטו חזק על פיו היא ניהלה את החיים שלה:
לחייך ולהיות בשמחה. כל יום. כל היום.
באחד המפגשים היא העלתה את השאלה: "איך מחזקים את הקשר עם ילד מתבגר?".
"מה מפריע לך בקשר אתו?", שאלתי אותה.
היא ספרה שהיא לא כל כך יודעת מה עובר עליו במשך היום.
היא הייתה רוצה שישתף אותה יותר במה שקורה לו.
"הוא ילד כל כך טוב", היא המשיכה לפרט.
ובכל זאת הרגישה שמשהו בקשר לא תקין.
"אולי", היא ניסתה לשער, "עם בנים הקשר הוא אחר מאשר עם הבנות?"
בקשתי ממנה שתרחיב קצת יותר על התנהלות השיחות ביניהם.
כדוגמא לשיחה שהתנהלה ביניהם, היא ספרה שיום אחד הוא ראה אותה מהורהרת.
על שאלתו: מה עבר עליה, ולמה כך נראות פניה? היא הגיבה בבהלה מסוימת.
נאמנה למוטו שלה להיות בשמחה כל יום וכל היום, היא מיד דאגה להלביש מסכה צוחקת על פניה.
מרוב ששרה רצתה להגיע לשמחה, היא לא אפשרה לעצמה ולסובבים אותה להרגיש רגשות כואבים.
גם הילד שלה ידע שעל קושי, לא כדאי לדבר עם אימא.
לא תהיה שם אוזן קשבת שתוכל להכיל כאב או צער שהיה לו במשך היום.
והבן, כמו ילד טוב, נתן לאמו את מה שהיא בקשה לקבל, פנים שמחות וסיפורים משמחים.
את הכואבים הוא שמר לעצמו, קבורים היטב בפנים בתוך פינה חשוכה בנפשו.
חוסר השיתוף היה מורגש באוויר, וגרם לשרה להרגשת ריחוק וניכור מבנה.
תקשורת מקרבת כוללת בתוכה גם דברים שמחים וגם דברים כואבים.
וכאימא, נשתדל להיות במקום שמסוגל להכיל בנוסף לשמחתם, גם את כאבם של ילדינו.
לפרטים נוספים, פני אלי למספר 054-8449412 | 054-4663956