עוד רגע
והפעם בפינתנו:
ריאיון עם ממציא הדיסק-און-קי, דב מורן
דב מורן, בוגר מחזור ל"ב, יזם, ממציא, משקיע הון סיכון, סופר, מרצה וממציא הדיסק-און-קי, נחשב לאחד האנשים המשפיעים ביותר בתעשיית ההיי-טק בעולם.
ראיין: עמית ווליך יב5
איך אתה זוכר את בית הספר? מה החוויות שאתה זוכר מ"אהל-שם"?
אהבתי את בית הספר. הוא נחשב אז אליטיסטי. הייתה גאווה גדולה ללמוד בו. חלק גדול מהמורים היו אנשי שם, אידיאליסטים שבאו להצמיח דורות חדשים של בני אדם - סקרנים, אחראים וטובים.
איך היית מתאר את עצמך כתלמיד?
אני חושב שהייתי תלמיד די טוב, בין הטובים ביותר במתימטיקה/פיזיקה. מאוד ביישן. לא מוביל חברתי. הייתי הילד היחיד בבית הספר שחבש כיפה למרות שזה היה הפוך על הפוך, כי לא באמת האמנתי (את הכיפה הורדתי בשערי בה"ד 1 – בית הספר לקצינים). הייתי שוער טוב במיוחד בכדורגל ובכדוריד. אני חושב שכבר אז הפגנתי נחישות - תכונה מאוד חשובה ליזמים.
לְמה הקדשת יותר זמן במהלך הלימודים: ללימודים או לעיסוקים חברתיים?
לימודים. מה לעשות... זה החיים.
אילו עיסוקים היו לך מֵעבר ללימודים?
אהבתי לקרוא, מאז ועד היום. הייתי בחוג קליעה למטרה. היה מועדון קליעה לא רחוק מבית הספר. מרחק הליכה, איפה שהיום נמצא איצטדיון הכדורגל (שגם אז הוא היה, רק שהוא היה הרבה יותר קטן). היינו הולכים פעם-פעמיים בשבוע לירות ברובה אנשוץ' למטרות, זאת הייתה ישראל של אחרי מלחמת ששת הימים. הלכתי לשם במשך שנתיים וחצי עד שהמורה שלי, קהת שור, שאיתו היו לי יחסים מאוד מיוחדים, נרצח באולימפיאדת מינכן 1972. הייתי גם בחוג מחשבים של "נוער שוחר מדע" של אוניברסיטת תל אביב בכיתות י"א-י"ב. האמת... המורה שם היה כל כך גרוע שממש לא הבנתי כלום, אבל איכשהו נתנו לי שם בסוף השנה פרס הצטיינות שלא הגיע לי. גם זה קורה...
איך היית מתאר את אוכלוסיית התלמידים בתקופת הלימודים שלך?
ילדים ברמה. הרבה משיכון ותיקים, אבל גם מאזורים אחרים של רמת-גן.
האם אתה זוכר את התלבושת האחידה? מה דעתך על תלבושת אחידה?
בטח. ירוק-ירוק. צבע מאוד לא אטרקטיבי. אני חושב שהיה היגיון אז בתלבושת האחידה. חלק מהילדים הגיעו מבתים פחות מבוססים, וזה אמר אז פחות בגדים או בגדים פחות יפים. זו תקופה אחרת מהתקופה הנוכחית. אני משוכנע שבוטלה התלבושת האחידה, ואני רק מקווה שלא התחיל מרוץ כזה של מי בא (או לא) בבגדים יותר יקרים וממותגים.
האם מילאת תפקיד כלשהו במסגרת בית הספר (עיתון, מועצת התלמידים...)?
כמובן. בכיתה י"ב זכיתי להפוך לכתב נוער (כ"נ) של העיתון המוביל אז לגיל הצעיר: מעריב לנוער. זה היה עיתון סופר-פופולרי, וכולם רצו להיות כ"נ. זו הייתה הפתעה שדווקא אני, שלמדתי במגמה הריאלית, זכיתי בתואר הזה (אני סבור שבכל הארץ היו 25 כתבי נוער כאלה בלבד). הייתה עוד בת מהמגמה ההומנית שגם היא הייתה כ"נ, וכך שנינו קיבלנו עלינו להיות עורכי העיתון של בית הספר. אני חושב שהיא הייתה יותר דומיננטית (ומן הסתם גם יותר מוכשרת בכתיבה).
האם היה איש צוות שהותיר בך חותם משמעותי?
אם אני צריך לבחור איש אחד: המורה לפיזיקה, ברוקר. יש סיפור שכתבתי עליו, בעצם יש לי סיפור גם על המורה למתמטיקה, צבי שור. אלו אנשים שהשפיעו על מי שאני ועל מה שאני (רגע... ויש לי גם סיפור על המחנך שלנו, המורה לכימיה, ד"ר כהנא. אני אהפוך את הסיפורים הללו לסדרה... חחח).
האם יש חברים מהתיכון שמלווים אותך עד היום?
אני בקשר עם חלק מהבוגרים. מי שהיו בכיתה שלי והמשיכו איתי לטכניון וגם אחרים. לא מספיק. ממש לא מספיק. בגלל זה אני מחכה בקוצר רוח לכנס המחזורים.
האם כבר בזמן התיכון כיוונת למקצוע שלך כיום? חשבת על מקצוע אחר?
תשובה מאכזבת. כן, כבר מגיל צעיר ידעתי שאני רוצה להיות מהנדס. זה בא מהסבא שלי. אין ספק שגם ספרי איין ראנד השפיעו עליי. וכמה אני שמח היום שהפכתי למהנדס (איין ראנד כתבה מספר ספרים בנושא פילוסופיית ה"אובייקטיביזם", קיום מציאות אובייקטיבית שעל האדם לגלות מתוך שימוש בשכל).
איך היית מתאר את עבודתך?
אני מנהל-שותף (שזה כמו מנכ"ל) בקרן הון סיכון שנקראת גרוב ונצ'רס. בקרן אנחנו רואים הרבה יזמויות בתחומים כמו אינטליגנציה מלאכותית, תשתיות ענן, רכיבים חכמים וכו'. אנחנו בוחנים את הרעיונות ולבסוף משקיעים במספר חברות. לאחר מכן אנחנו עוזרים לחברות שלנו להצליח. פשוט, לא? חחח
איך הגעת לתחום?
בסיום הלימודים ב"אהל-שם" למדתי בטכניון הנדסת חשמל (מחשבים), ובמקצועי אני מהנדס אלקטרוניקה. שירתּי כעתודאי בחיל הים, וכשעזבתי את החיל, הקמתי את החברה הראשונה שלי אמ-סיסטמס, שאותה מכרתי לפני כ-14 שנה לחברת סנדיסק האמריקנית תמורת 1.6 מיליארד דולר (1600 פעמים מיליון דולר). הקמתי אחרי כן עוד מספר חברות, ולפני כחמש שנים עברתי לתחום ההשקעות.
מה הם האתגרים המקצועיים הגדולים ביותר שלך במקצועך? מה אתה הכי אוהב בו?
זה מקצוע מדהים. למה? אני פוגש נשים/אנשים (יזמיות/יזמים) מדהימים ורעיונות כבירים. יוצא לי להשקיע בחברות שאני מאמין שחלקן יצליחו ויביאו לעולם מוצרים שיהפכו את העולם הזה לקצת יותר טוב. אני עובד עם צוות נפלא שמאתגר אותי ומשלים אותי. זה גם מעניין וגם ממצה את היכולות שלי ואת הניסיון הרב שצברתי במשך השנים.
באילו שלוש מילים היית מתאר את תפקידך?
הג'וב הכי טוב בעולם. עבורי. יצא חמש מילים - תוותרו לי, נכון?
כיזם מצליח, מה לדעתך יותר חשוב: יכולת תכנון המוצר או דרכי ניהול צוות?
People first
. האנשים הם הפרמטר החשוב ביותר בחברה. אנשים צריכים לנהל. עובדים צריכים לראות מול עיניהם מנהיג. מובן שחשוב שיהיה מוצר ושלמוצר יהיה שוק גדול, אבל אף פעם אל תשכחו את זה:
People first
.
מה מבדיל את "אמ-סיסטמס" משאר החברות שלא הצליחו? איך הרגשת כשהיא נמכרה?
שאלה קשה... מה מבדיל את אמ-סיסטמס מהשאר? היה לנו יותר מזל... וקצת ביתר פירוט: עבדנו מאוד קשה כדי שהמזל יפעל לטובתנו. לא ויתרנו. נלחמנו. התעקשנו. וכן, היינו גמישים כשצריך, והכי חשוב: היינו -
People first
! איך הרגשתי כשהחברה נמכרה? את האמת? הייתי עצוב. לא רציתי למכור. נוצרה קונסטלציה שבה לא הייתה לי ברירה אלא למכור. מכרתי. כאב לי הלב, ולא רק במובן הרוחני. באמת חטפתי דלקת קרום הלב - כאב נורא!!! בסוף הלכתי לדבר החדש שהקמתי: מודו (פיתחנו את הטלפון הסלולרי הקטן העולם – נכנס לספר השיאים של גינס...). הדלקת נעלמה.
מה ההישג הגדול ביותר שלך, לפי דעתך?
טוב, פה בטח כולם חושבים שזאת המצאת הדיסק-און-קי. אני אכן גאה על המצאת הדיסק-און-קי, אבל ההישג הגדול ביותר שלי הוא שאחרי אמ-סיסטמס הפכתי ליו"ר של טאואר סמי-קונדקטור, חברה לייצור רכיבים שנמצאת במגדל העמק. לקחתי את הג'וב הזה בהתנדבות - בלי שכר, בלי מניות או אופציות. כשהגעתי, החברה הייתה על סף פשיטת רגל. עזרתי למנכ"ל ולצוות המצוינים לעשות מהפך, והיום החברה שווה כמה מיליארדי דולרים. לא קיבלתי כלום ואפילו די שכחו לי את זה, אבל מה שחשוב זה מה אתה לוקח איתך ממה שאתה עושה, ואני לקחתי מזה הרבה קורת רוח וגאווה.
ההישג הלא מוחשי: תרבות החברה שהצלחתי ליצור באמ-סיסטמס.
מה מוציא אותך מהמיטה בבוקר?
השעון המעורר. וברצינות: הידיעה הזאת שיום מדהים מצפה לי, שאתקדם ביום הזה עוד צעד לכיוון התכלית שלי: לעשות את העולם הזה קצת יותר טוב.
איך מתנהל יום טיפוסי שלך, על מה אתה עובד כרגע?
כרגע אני עובד על הריאיון הזה שלכם. השנה היא 02:00 בלילה. אני מניח שכשאסיים לכתוב את הריאיון, אלך לישון אחרי יום מלא בפגישות עם יזמים, עם מנכ"לי חברות שהשקענו בהן ועם אנשים בקרן שלי.
ספר לנו בקצרה על תוכן הספר שלך, "100 דלתות - מבוא ליזמות". מה גרם לך לכתוב אותו?
רציתי לספר ליזמים מה המשמעות של להפוך ליזם: הדרך הארוכה והמייגעת, 100 הדלתות האלה שלכל אחת סיכויים זעירים להיפתח גם כשאתה דוחף, בועט ומתחנן ו... חי חיים קשים, ולעומת זאת – כמה שזה שווה!
אילו היית יכול לבחור כל אחד, במי היית בוחר כמנטור שלך?
בחרתי: סבא שלי – אברהם מינץ, שהיה יזם מדהים בפולין, ולאורך הדרך עוד רבים וטובים.
מה המוטו שלך או המנטרה האישית שלך?
אין לי משהו פורמלי, אבל אם אתם מתעקשים: להפוך את העולם הזה לקצת יותר טוב. את זה, אגב, כל אחד יכול לעשות, ויש אין-סוף דרכים לעשות זאת: אפילו חיוך למורה בבוקר או אמירת תודה לשומר בכניסה נכללים בקטגוריה הזו.
איזו עצה היית נותן לתלמידי בית הספר כיום?
עוד תשובה שבטח תשנאו: ללמוד. תלמדו כמו משוגעים, כי מה שאתם בונים עכשיו זה התשתית של כל החיים שלכם. אם יצאתם יותר או שיחקתם יותר ובגלל זה לא הגעתם לסף שמאפשר לכם ללמוד במקום טוב – וואו. אתם לא יכולים לדמיין איזה אימפקט יהיה לזה עליכם! אתם לעולם לא תזכרו את זה שהיה לכם כיף לבלות שעתיים ביום בטיק-טוק, אבל כן תושפעו מזה שהפכתם למהנדסים או כימאים או רופאים או מורים, וכמובן שבכל מקום שאני מתייחס לגברים, אני מתייחס אפילו יותר לנשים: בנות – אתן יכולות להיות טובות בהכל. לבטח אתן אינהרנטית טובות יותר מבנים!
איזו עצה היית נותן לתלמידים שרוצים לפתוח סטארט-אפ בעתיד?
שקודם כול ילמדו וילמדו וילמדו ויעמיקו בנושא מסוים. אפשר להצליח גם בלי ללמוד – זה היוצא מהכלל שקורה אחת למיליון, ואל תניחו לעולם שהאחד הזה יהיה דווקא אתם...
חזרה לעמוד הראשי
נוצר באמצעות
smoove
-
מערכת אוטומציה