את הכרובית הצרובה בתנור כולם מכירים. לא?!? אין מצב. הגברת רצה חזק ובכל מיני גרסאות. חכו שניה ותכף תראו שמכירים. ובדיוק על זה המתכון הזה מדבר. זה לא על הכרובית עצמה, אותה גברת מהודרת, שופעת התלתלים ועגולת החמוקיים. It’s all about the dressing. הכול בחיים זה עניין של הסתכלות ונקודת מבט יחסית. ראינו כבר הכול, שום דבר כבר לא ממש מרגש אותנו, גילו הכול כבר, עוד לפני שנולדנו.
ואנו צריכים ללמוד להתרגש מחדש. חשוב לגוף שלנו, לנשמה ובעיקר למוח שלנו, לייצר רגעי התרגשות.
אין צורך כל פעם להמציא ממש את כל הגלגל מחדש ולסיים כל יום עם הלשון בחוץ. אפשר גם אחרת.
אנחנו תמיד בעד הדרך הפשוטה יותר כאשר הדגש הוא החיבור לעצמנו והשבחת ה"אני העצמי". איך כל זה קשור לכרובית, לכל הרוחות!? הכרובית כאן לצורך המחשה ואכילה בלבד. הרעיון הוא לקחת משהו שטוב לנו, אלינו, משהו שבבסיסו מרגיע ומעניק לנו אנרגיה, כן, משהו מוכר, ולתת לו משמעות נוספת, לשלב אותו בעוד מקומות בחיינו, במקומות שאולי קצת קשה או פחות נוח, לתת לו עוד פירוש ועוד שימוש, כן, גם אם לכאורה הוא לא שייך לשם. לייצר עוגן ויתד להיאחז בו. נראה לכם הזוי?!? תנסו ותראו שזה ממש עובד. ותגלו כמה כיף וכמה תחושת העשייה מרצון ממלאת אתכם בעוד רצון לעשות. תחשבו על זה ובינתיים נאכל.
- כרובית אחת בינונית/גדולה/פיצית... תלוי אם ועם מי רוצים לחלוק.
- מלח ועדיף גס
- פלפל ועדיף גרוס טרי
- שמן זית
- כמה שיני שום
- כף צלפים
- כף שקדים מולבנים פרוסים
- עלים טריים – רוקולה, בייבי, תרד...
- כף (או שתיים) של רוטב קיסר/הולנדז/מיונז...אפשר מוכן ואפשר להכין לבד
השולחן, או על צנימים... ובכלל, מתערבות אתכם שאם נשאר... עוד תנשנשו ממנה קרה. כי פשוט אי אפשר לעמוד בקסמיה.