את הכרובית הצרובה בתנור כולם מכירים. לא?!? אין מצב. הגברת רצה חזק ובכל מיני גרסאות. חכו שניה ותכף תראו שמכירים. ובדיוק על זה המתכון הזה מדבר. זה לא על הכרובית עצמה, אותה גברת מהודרת, שופעת התלתלים ועגולת החמוקיים. It’s all about the dressing. הכל בחיים עניין של הסתכלות ונקודת מבט יחסית. ראינו כבר הכל, שום דבר כמעט ולא ממש מרגש אותנו, גילו הכל כבר, עוד לפני שנולדנו.

את ה"טוצ'יניי" Tocinei– לביבות תפוח אדמה – הכי טעימים אוור, אכלתי אצל סבתא של בעלי. הרטה הייתה גרמניה גבוהה וגאה, לא הכי יפה בנשים אך אחת הנשים הכי מדהימות שהכרתי. הרטה ניהלה ביד רמה משק בית לתפארת. הכל היה אצלה סופר מתוקתק, תמיד במקום ובזמן הנכון ותמיד תמיד בכמות הנכונה. הרטה ידעה זמנים קשים – במהלך המלחמה נאלצו לעזוב את הבית ולנוס על נפשם – ידעה מחסור וצמצום וידעה לא להכנע.

אחד הזיכרונות המתוקים של בן זוגי נעוץ רחוק בילדותו. הוא זוכר איך בסופי השבוע היו הוא ומשפחתו מתלבשים יפה ויורדים לעיר – סרייבו. שם היו מתיישבים באחד מבתי הקפה שמגישים מטעמים מקומיים וביניהם גם התוּפָחייה, אותו מעדן שיכול בקלות יחסית להחליף כל סופגנייה ולו בזכות העובדה שהוא תפוח מעצם היותו כשהוא טובל בכמות לא מבוטלת של סוכר ובמרכזו מילוי אגוזים... גם היום, כשאנחנו מגיעים לביקור אנחנו לא מפספסים את הקפיצה לעיר על מנת לשחזר את אותו זיכרון ילדות מתוק.