בערבו של ה-6 ליולי 1985, לקחה שילה קבוצה מאיתנו אל ביתה.

שילה נראתה נורא באותו ערב. היא היתה ממש חיוורת ואמרה לנו שלמחרת בגואן  (Bhagwan - שמו של אושו בפי חברי הקומונה) יחווה את מותו. דיראז' עומד להרוג אותו מחר.

 אנחנו חייבים לעצור את זה.

אנחנו מוכרחים לעשות משהו – אם אנחנו יכולים לעצור את דיראז' – אם אנחנו יכולים להרוג את דיראז' – בגואן לא ימות.

מי יעשה את זה?

אף אחד לא דיבר. כולנו היינו בהלם של שתיקה.

זה היה בלתי אפשרי. זה היה פשוט בלתי אפשרי שבגואן יצטרך למות.

אבל כאשר מישהוא דיבר ואמר – אני אעשה זאת, זו הייתי אני. זה היה הקול שלי.

הוא בקע בשקט הזה ואמר – אני אעשה זאת.

ואז היתה מהומה כללית.  אנשים דיברו בו זמנית.

אבל אני נסוגתי אל תוך עצמי, לא ממש הקשבתי, לא שמעתי מה שהם אומרים.

ואח"כ, אחרי שכולם עזבו, הלכתי לבדי – לגמרי לבד – הלכתי למקום של שילה, היא נתנה לי מה שאצטרך – המזרק, החומר.

הלכתי לחדר ההלבשה, בחרתי את הבגד שאלבש, כך שיהיה לי כיס כדי לשים בתוכו את המזרק.

זה הכל היה אודות שמירת בגואן בחיים ; בגואן חייב לחיות.

 *תודה לג'ודי קמפלר על התרגום והתמלול.