ביחס לממלכת החיות (העולם האסטרלי) – כיוון שיש שם תודעה אסטרלית חייתית (בעל החיים חש כאב, סבל, שמחה וכיוב') עלול האדם לייחס להתנהגות של בעלי החיים היבט מוסרי. כך מכנה האדם בעלי חיים מסוימים כאכזריים, רעים וכו'. אך זוהי האנשה של תכונות אנושיות שכאשר הן מצויות באדם ניתן לבחון אותם מן ההיבט המוסרי. גם בממלכה זו לא ניתן לדבר על מוסרי או לא מוסרי, שכן גם החיות פועלות על פי טבען.
רק האדם ניחן בתודעה, באני ובתודעה עצמית.
איכויות אלו שהופכות אותו לנזר הבריאה ולמי שנברא בצלם אלוהים, הן אותן איכויות המאפשרות לו את חופש הבחירה, כולל הבחירה ברע. קיומה של התודעה ואפשרות חופש הבחירה מהווים את הקרקע שלתוכה פועלים האימפולסים המוסריים.
גם בשלבים השונים של התפתחות האדם, כל עוד לא התפתחה בו היכולת להתבונן על עצמו מבחוץ, לא נוכל לדבר על מוסריות במובן המקובל של המילה. אנו לא נייחס אי-מוסריות לילד הפועל על פי טבעו ודורש לשם התפתחותו את כוחותיה של האם. גם במקרים בהם ילד פוגע באחר פגיעה מסוכנת הוא לא יעמוד למשפט, בניגוד למבוגר הפוגע (החוק בודק אחריות משפטית, והאם יש יכולת אבחנה בין טוב לרע).
האחריות המוסרית מוטלת על האדם עם חדירת האני אל הגופים.
עם זאת, דרך הלימוד שלנו אודות קרמה וחיים חוזרים, מביאה אותנו להכרה אחרת בשאלת המוסר. כאן יש לבחון את כל מעשיו של היחיד דרך נקודת המבט של המוסר הקוסמי. רק נקודת מבט זו יכולה לתת פשר לגורלו ולקרמה של היחיד, ורק דרך נקודת מבט זו נוכל לבחון את מוסריותם של מעשיו.
על כן כשאנו בוחנים את מעשינו עלינו לשאול את השאלה הבאה: היכן פעלנו על פי ההכרח הקרמתי שלנו?, כלומר, היינו כפויים לפעול באופן מסוים. ועם זאת, במובן של המוסר הקוסמי, הפעולה שנבעה באופן הכרחי מהקרמה שלנו הייתה לא מוסרית.