הרכש מחפש להביא ערך גדול יותר לארגונים, חסכונות והוזלות זה כבר לא מספיק, אנחנו נדרשים לנהל את הספקים להבטחת אספקות בכל מצב עסקי’ בין אם זה משבר בריאותי כמו הקורונה ובין אם זה משבר של תחרותיות ועליות מחירים (חומרי גלם לדוגמא) ועד לאבטחת אספקות וניהול סיכונים – מכל סוג שהם (נזקי טבע, שביתות, איכות, חוסרים ואחרים).

היתרונות של הטרנספורמציה הדיגיטלית ברכש כבר נראים ברורים מתמיד, והתזמון של ימי אחרי קורונה , מביא ארגונים לארגן מחדש את תהליכי הרכש וניהול הספקים, כשדיגיטציה היא חלק מהותי מהם. אך ככל שארגונים נכנסים למסע הם מגלים שיש פה השקעה של אנרגיה גדולה לפני שמצליחים לראות את היתרונות ושהזוהר והנוצץ מחייב עבודה שחורה ולעיתים אף סיזיפית. אנחנו חושבים שהגישה הנכונה לצאת למסע הזה מחייבת אימוץ של גישה מציאותית ומפוכחת לגבי מה נדרש כדי להצליח. אין קיצורי הדרך – צריך לעבור את השלבים הנכונים, בדיוק כמו שבונים בניין יציב – מהיסודות למעלה.

אנחנו שותפים לתהליכי הגיוס של מנהלי רכש בכירים בישראל, המעניין לראות שהרבה מנהלים בכירים הם בעלי ניסיון בעולמות הרכש, ניהול הספקים, התהליכים ועוד…אך הם לא תמיד בעלי כישורי החובה אותם מחפשים המעסיקים (המגייסים). שימו לב שכמעט בכל מודעת פרסום דרושים יש “מילים רכות לכאורה”, שמועמדים לא תמיד נותנים להם את המשקל הנכון, שיש למעסקים בבחירת המועמד המתאים למשרה. תקשורת, ריבוי משימות, עבודת צוות, יצירתיות, חשיבה ביקורתית ומנהיגות, אלו מילים לכאורה כלליות אולם הם הופכות להיות הסיבה שמבדילה בין אלה שמקבלים את המשרות לאלה שלא!