image
שיעור 3 - בומרנג
התנהגות בלתי מוסרית כלפי האחר מובילה לשני תהליכים:
תהליך אחד מתרחש בעולם הרוח שלאחר המוות – המכונה קמלוקה.
תהליך שני מתרחש באינקרנציה שלאחר מכן, ומכונה – גמול קרמתי (קומנפנסציה) המביא לאיזון הקרמתי.

קומפנסציה ורקפיטולציה ככלים בידי הקרמה

הקרמה של האדם מתממשת בעזרת שני עקרונות קוסמיים. עיקרון הקומפנסציה ועיקרון הרקפיטולציה (חזרה-בתמצית).
עיקרון הקומפנסציה מבטא את הכמיהה הרוחנית לתיקון ולאיזון קרמתי קוסמי על מעשים בלתי מוסריים, שנעשו על ידי האדם במהלכי חיים קודמים. 
עיקרון הרקפיטולציה מבטא את תמצית ההוויה של החיים הקודמים, בחיים הנוכחיים – עד גיל 21.
קומפנסציה
הקומפנסציה היא חוק האיזון-הקוסמי. מעשים בלתי מוסריים, יקבלו את איזונם דרך הסבל שיגרם לעושה המעשה. לרוב, יקרה הדבר רק במהלך חיים נוסף, אם כי לעיתים גם במהלך חיים יחיד. לאחר המוות עוברת הנפש תקופה של טיהור ועיבוד ההתגשמות הבאה , בהתאמה למעשיו של האדם במהלך חייו. 


"בזמן הכולל בערך שליש מהחיים הארציים שעברו, מגלה הנפש בהתנסויות רוחניות, את האופן בו החיים האלו משפיעים – בהתאם לסדר- עולם מוסרי הוגן. במהלך חוויה זו, המטרה הינה לגרום לנפש לעצב את חייה הארציים הבאים בהתאמה, וכך לפצות (compensate) על העבר". 
Steiner, 'Leading Thoughts', 1973, no.54
 
לדוגמה, אם במהלך חיים מסוים – בתוקף היותו בעל מעמד גבוה – זלזל האדם באנשים אחרים או פגע בהם – במהלך החיים שלאחר מכן, החל משנות ילדותו המוקדמות, הוא יחווה מצבים בהם הוא ירגיש מושפל וחסר ערך; זוהי הקומנפנסציה – האיזון הקרמתי.
רקפיטולציה כמצע לקומפנסציה
הקומפנסציה הקרמתית מתגלה בחיים שלנו בתקופת הילדות. הילדות היא רקפיטולציה של חיים קודמים, וביטוי למה שהיה בהם ולמה שנקבע לפני הלידה, על מנת שבהמשך נוכל לתקן את הדרוש תיקון. כדי שהקומפנסציה תתרחש, תמקם הקרמה את האדם בסגנון ובהוויית חיים הדומה לזו שהיה בה במהלך החיים הקודם. אם נתייחס לדוגמה הקודמת, האדם רם המעלה שהתייחס בזלזול לאנשים הסובבים אותו, יתגשם בסביבה שתשקף לו את עליונותו. הדבר יכול להתבטא בכך שיהיה חביב המורים, ילד אהוב ומוערך וכו'... זוהי הרקפיטולציה. וזאת כדי שמאוחר יותר – כקומפנסציה – הוא יחווה את הירידה במעמדו ואת ההשפלה הנלווית לה. פעמים רבות, תתרחש הקומפנסציה דרך אנשים שהיו עם אותו האדם באינקרנציות קודמות – ונפגעו ממנו.
הקומפנסציה יכולה לבוא גם כפגם גופני שהאדם יתבייש בו, ויפגום בתחושת העליונות שלו. הפגם לא חייב להיות גדול – אך האדם יחווה אותו כמפריע ביותר. לדוגמא – פצעי בגרות, שיעור-יתר, קטנות קומה, גוף 'לא מושלם', וכן הלאה.
הילדות היא רקפיטולציה (חזרה בתמצית) על חיים קודמים
"כיצד באות קומפנסציות קרמתיות לידי מימוש? כאשר אדם עשה דבר מה לאדם אחר. תיקון קרמתי יצטרך להתקיים בין השניים, שמשמעותו שבני האדם עליהם מדובר יהיו חייבים להיוולד כבני אותו הזמן. כיצד הדבר מתרחש? מהם הכוחות המפגישים את אותם שני בני האדם? 
הדבר קורה באופן הבא. מעשה עוול נעשה; הקרבן סבל ממעשה זה; האדם אשר עשה זאת עובר לקמלוקה, אך תחילה עליו להיות עד להתרחשות בלוח הרטרוספקטיבי (retrospective tableau) של חייו בעבר. הפגיעה אשר הוא גרם אז לאחר לא גרמה לו לכאב, אך בקמלוקה, כאשר הוא חי מחדש את חייו לאחור, האירוע עומד לפניו. כעת עליו לסבול את הסבל אותו הוא גרם. עליו לחוש בתוכו את כאב הקרבן לפני ולפנים. חוויה זו נחרתת כחותם בגופו האסטרלי. הוא לוקח עמו חלק מהכאב, וכוח מסוים נשאר בתוכו כתוצאה של מה שהוא חווה בישותו של האדם האחר.
"באופן הזה, על כל כאב או הנאה שעליו לחוות להפוך לכוח, והוא נושא מספר גדול של כוחות כאלו, לתוך הדוואכן. כאשר הוא שב לאינקרנציה נוספת, זהו הכוח המפגיש בין כל האנשים שהייתה להם חוויה משותפת. במהלך הקמלוקה הם חיו יחד, והם החדירו את הכוחות הללו לתוכם. על-כן, בתוך אדם החי חיים פיסיים, יכולים להיות 'שלושה אנשי קמלוקה' או אפילו יותר, על מנת שהסיטואציה הקשורה בהם תוכל להתגשם. דוגמא הידועה למדע הרוח תוכל להבהיר זאת. אדם נידון למוות על ידי 5 שופטים. מה באמת התרחש שם? בחיים קודמים אותו אדם הרג את חמשת האנשים הללו, והקרמה הביאה את שישתם יחד, על מנת שאיזון קרמתי יתרחש. דבר זה אינו מביא לשרשרת-קרמתית בלתי נגמרת; מערכות יחסים נוספות נכנסות ומשנות את התרחיש." 
 1906 ,'Steiner, 'At the gate of spiritual science
קמלוקה
Andernach
נאמר שאדם א' פגע באדם ב' במהלך חיים מסוים. לאחר המוות, בין מוות ללידה מחדש, עורך הפוגע מסע בעולמות הנפש והרוח על מנת לעבור טיהור ותיקון. בעולם הנפשות, הוא העולם האסטרלי – חווה הפוגע את פגיעתו באחר ככאבו שלו. הוא מרגיש את העוול שעשה חוזר אליו כבומרנג, ודבר זה יהווה יצירת תשתית לקומפנסציה ולצו הקרמתי. תקופה זו של טיהור מכונה – קמלוקה.
כך מהווה הקמלוקה את הבסיס לאיזון הקרמתי בהתגשמות. בהרצאותיו אודות מהלכי הקרמה, מתאר שטיינר את המסע שעורכת הנפש בין המוות ללידה מחדש. זהו מסע המתרחש לאחור. דהיינו, האדם רואה את חייו נפרשים אליו מרגע מותו ועד תחילתם. כאמור, זמן קצר לאחר מותו, עובר האדם בעולמות הרוח תקופת זמן הזהה לכשליש מחייו הארציים. בזמן זה חווה האדם את הסבל והכאב שנגרמו לאחר בגללו. כעת, כשהגוף הפיזי אינו מהווה יותר מחסום להרגשת כאבו של האחר, יכול האדם לחדור לאחר עם גופו האסטרלי ולחוש אותו מתוכו. בהתנסות זו חי האדם בקרב האנשים אתם היה בהתקשרות בחייו הארציים, במובן הטוב או הרע. 
זוהי הקמלוקה – בה מיטהר האדם ממעשי העוול שעשה לאחר, על מנת שיוכל להמשיך ולעלות לעולמות הרוח הגבוהים. כאן נוצר הבסיס, נוצרת התשתית לתיקון, לאיזון (קומפנסציה) של הקרמה בהתגשמות הבאה.
נשמות הקשורות לקומפנסציה שלנו
פיקאסו

נשמות הקשורות לקומפנסציה שלנו

הנשמות אותן הכיר האדם במהלכי-חיים קודמים יתגשמו יחד אתו בחיים הבאים וימשיכו – בעזרת ישויות-רוחניות גבוהות מאוד מההיררכיה הראשונה – לעצב את חייו, ולהפגיש אותו עם הגורל המתאים לו. אנשים אלו מכירים את האדם היטב. יחסם אליו מבטא, בצורות שונות, את מה שהיה בחיים קודמים.
"ואז, במשך תקופה ארוכה, נשמת האדם – יחד עם נשמות של אנשים הקשורים אתו קרמתית, כמו גם עם ישויות רוחניות מההיררכיות – תעצב את חייו הבאים על פי הקרמה שלו". 
                                                                                          שטיינר, יחסי קרמה כרך ב', 1988
 
על פי רוב, הנשמות שהשתתפו בעיצוב החיים והקרמה שלנו, הינן האנשים הקרובים לנו בחיים. חשוב לזהות את האנשים האלו, ואת האופן שבו הם משפיעים על החיים שלנו. הכוונה היא להורים, אחים, מורים, חברים, ואנשים קרובים. חיבור קרמתי חזק במיוחד הוא החיבור בין בני זוג.
החיים הם רצף ארוך של התרחשויות, כשלאורכו של כל שביעון מתרחשות קומפנסציות. הנשמות אינן פועלות בו זמנית, אלא במהלך החיים, בזו אחר זו.
'תמונתו של דוריאן גריי'  / רומן מאת אוסקר ווילד
הספר מתאר את קורות חייו של דוריאן גריי, צעיר יפה תואר החובר אל הצייר המוכשר, באזיל הלווארד, הרואה בראשון מקור השראה לאומנותו. באזיל מצייר את דיוקנו האישי של גריי. הדיוקן מצויר בנאמנות מופלאה למקורו החי, ומשקף את הערצתו העזה של הצייר למודל שלו, על שום יופיו ותמימותו. בסדנתו של באזיל פוגש גריי את הלורד הנרי, איש החברה הגבוהה, ציניקן ונהנתן, שהופך לחברו הטוב. הלורד משתף את גריי בעמדותיו הרואות ביופי ובנעורים אידאל וגריי מושפע מדבריו עמוקות. הוא נעצב על ארעיותם של היופי והנעורים, ובצערו הוא מביע משאלה, שתמיד ימשיך להיראות צעיר ויפה כמו בתמונה, בעוד שהיא תזדקן ותתכער במקומו:            
"כמה עצוב הדבר! אני אזדקן ואהיה נורא ומחריד, אבל התמונה תישאר צעירה תמיד. לעולם לא תהיה זקנה יותר משהיא כעת, ביום זה של חודש יוני... אילו היה הדבר להפך, אילו יכולתי אני להיות צעיר תמיד -והתמונה תזדקן... את נשמתי הייתי נותן!"
(ויילד, תמונתו של דוריאן גריי, 2006)
 
במילים אלו, עורך גריי למעשה חוזה עם השטן, שלוקח ממנו את נשמתו ונותן לו בתמורה נעורי נצח. הצעיר מתאהב בשחקנית צעירה ולאחר מכן נוטש אותה ובשברון ליבה היא מתאבדת. הדבר לא ניכר בדוריאן- דיוקנו לעומת זאת משתנה, ונוספת לו הבעת פנים אכזרית. כך ממשיך גיבור הספר לחיות חיים נהנתניים, לא מוסריים, ובמהלך הזמן מבצע מעשים איומים עד כדי רצח.. בעוד גרי נשאר חף מכל סימן חיצוני למעשיו, הולך דיוקנו מתכער, מזדקן, ומקבל פנים מפלצתיות. 

בפרק המתאר את האירועים האחרונים חוזר דוריאן לביתו ומתמלא מחשבות:

"האם נכון שאין אדם יכול להשתנות לעולם? הוא החל ממש להתגעגע אל עלומיו הטהורים והלא מוכתמים – ימי הורד הנצחיים של עלומיו... הוא ידע שהכתים את עצמו, שעיוות והשחית את רוחו, ושילח אימה וזוועה בדמיונו, שהשפיע לרעה על אחרים,  וחווה עונג בל יתואר מהשפעה זו... אך האם הכל חסר תקנה? האין לו תקווה? באיזה מן רגע תפלצתי של גאווה ותשוקה ביקש שהדיוקן ישא עליו את נטל שנותיו, והוא יוסיף לשמר את יפי עלומיו הנצחיים נקיים מכל רבב וכתם! כל כשלונו נגרם כתוצאה ממשאלה זו. טוב היה עבורו לו כל חטא בחייו  היה מביא יחד עימו את עונשו הוודאי והמהיר. כי עונש מטהר. לא "סלח לנו על חטאינו" אלא "יסרנו על רשעותנו", צריך האדם להתפלל לאלוהי המשפט והצדק"
שאל את עצמו אם הדיוקן הנעול שם בחדר השתנה. ודאי אינו נורא עוד כפי שהיה קודם? אולי אם יהיו חייו טהורים יעלה בידו למחוק כל סימן של איווי רע מעל הפנים. אולי סימני הרוע כבר פגו ונעלמו. הוא ילך לראות... כן הוא יהפוך לטוב, והדבר הזוועתי שהסתיר מעיני כל, לא יוסיף עוד להחרידו. הוא חש שהנטל הכבד כבר הוסר ממנו."

ויילד, 'תמונתו של דוריאן גריי', 2008, פרק 20, עמ' 202-206

אולם הוא מתקשה לקחת אחריות אמיתית על חוסר המוסריות שלו. הוא מתקשה לעמוד  מול התמונה שהלכה והתכערה ממעשיו הקשים.
"נשארה רק עדות יחידה נגדו. התמונה עצמה – היא העדות. הוא ישמיד אותה... זיכרה השחית רגעים רבים של שמחה. היא הפכה להיות לו כמצפון. כן, היא היתה לו למצפון. הוא ישמיד אותה. הוא הביט סביבו וראה את הסכין בה דקר את באזיל הולווארד. הוא ניקה אותה פעמים רבות עד שלא נשאר עליה כל סימן. היא הבריקה ונצצה, כשם שרצחה את הצייר היא תרצח את יצירתו ואת הכרוך בה. היא תרצח את העבר, וכשזה ימות, יהיה חופשי, היא תרצח את התפלצת שבנשמה חיה זו, וללא אזהרותיה הנתעבות יחיה חיי שלווה. הוא אחז בדבר ודקר בו את התמונה (...) כאשר נכנסו (השוטרים והמשרתים) גילו על הקיר דיוקן מרהיב של אדונם כפי שראוהו בפעם האחרונה על כל יופיו והדר נעוריו. על הריצפה שכב אדם מת, בחליפת ערב, והסכין תקועה בליבו. הוא היה מצומק, מקומט, ובעל פנים נתעבות. רק לאחר שבחנו את הטבעות שעל אצבעות ידיו, ידעו מי היה."    
ויילד, 'תמונתו של דוריאן גריי', 2008, פרק 20, עמ' 202-20
סיפור זה מעלה את השאלה מה היה קורה אילו לא היינו מקבלים משוב על מעשינו הבלתי מוסריים? הקומפנסציה הינה המשוב שאנו מקבלים על מעשינו הבלתי מוסריים מאינקרנציה קודמת ומהווה את ההזדמנות שלנו להתפתחות ותיקון.
תיאור מקרה - 'צו קרמתי', צעד אחר צעד
אליס – צו קרמתי: בושה וזרות
מאטיס
החל משיעור זה נעקוב לאורך הקורס אחר סיפורה של אליס (שם בדוי), בת 49, נשואה ואם לארבעה, ילידת ארה"ב, שעברה תהליך אמיץ של חקירה ביוגרפית אודות הצו הקרמתי שלה והגשמתו.
"כילדה קטנה הייתי ילדה יפה ואהובה והרגשתי טוב עם עצמי ועם גופי. אהבתי מאוד לטייל, לקפוץ ולרוץ, הייתי מקובלת בחברת הילדים, היו לי הורים חמים ואוהבים והחוויה הבסיסית שלי הייתה שהעולם הוא מקום טוב, בטוח ואוהב.
המצב החל להשתנות סביב גיל 9. בגיל 9, התחלתי בהדרגה לגלות שאני גרועה בספורט ובכל מה שקשור אליו – בשיעורי הספורט, בריצות, בשחייה, בקפיצות הייתי תמיד אחרונה, במשחקי הכדור השונים כאשר חילקו 'כוחות', הייתי תמיד בעדיפות האחרונה של הילדים. בחוג הריקוד בו השתתפו בנות רבות, המורה הרבתה להעיר לי, הרגשתי מגושמת ושתיים מ'חברותיי', אף קראו לי ל'שיחה אישית', כדי להגיד לי שאני לא רוקדת יפה. זו הייתה מכה קשה בשבילי, הייתי ילדה מוכשרת והישגית ובתחומים אחרים, במיוחד בלימודים ובתחום המוזיקלי, הייתי רגילה להיות בין המובילים.
בנוסף, באותה תקופה גם מצבי החברתי התדרדר; מילדה מקובלת חברתית הפכתי בזמן קצר לאחת הילדות הדחויות בכיתה.
דברים אלו מילאו אותי ברגשות קשים של בושה, חוסר ביטחון ותחושה של ניכור וזרות כלפי גופי. יותר מהכל התביישתי מהמבוגרים, לא רציתי שהם יידעו על פגמיי, לא רציתי שיגלו שאני 'לא מקובלת'; העדפתי להתמודד בבדידות עם מצוקותיי.
בגיל הנעורים הלכו רגשות אלו והתעצמו סביב התחום הרומנטי והמיני. למרות שכילדה צעירה יותר נחשבתי 'יפה', בנים 'לא התחילו איתי'. לא הבנתי את הסיבה לכך – מה אני עושה לא נכון? מדוע לכל החברות מסביבי יש חבר ורק לי לא? לא היה לי חבר עד גיל מאוד מבוגר, זאת על אף שמאוד רציתי. סביב התחום המיני, שבאופן טבעי מעסיק נערות, הרגשתי בושה ומבוכה עצומה. המחזור החודשי, התשוקות המיניות שהתעוררו, כל אלו עוררו בי בושה גדולה ולעיתים אף דחייה וגועל. הייתי סגורה מאוד ומעולם לא שיתפתי בנושאים אלו את אימי ואת חברותיי. גם הבעיות החברתיות בגיל זה המשיכו ואף התעצמו. התחושה הבסיסית הייתה ש'אין לי את הכלים להתמודד עם חלקים אלו של העולם הארצי', בגיל 17, בשיאה של תקופה זו, הייתי ממש על סף תהום."
-חוויות ורגשות אלו חזרו לאורך הביוגרפיה של אליס והתעצמו דרך אירועים שונים (אליהם נתייחס בהמשך).
בנוגע לקרמת עבר, הסבל בחיים האלו מהווה קומפנסציה למעשים בלתי מוסריים בחיים קודמים. בהמשך נגלה את חוסר המוסר של אליס, המגיע לאיזונו הקרמתי דרך הכאב המסוים אותו היא חוותה בילדות וגם בחייה הבוגרים. 
 
השלמות קריאה בספר הקורס "הצו הקרמתי והגשמתו ההכרחית"
מהדורת 2022 (כולל המהדורה הדיגיטלית)
סוף פרק 1 - הקשר בין קרבנם של הנותרים מאחור לעליית הרוע - עמ' 76-88
פרק 3 - קומפנסציה ורקפיטולציה ככלים בידי הקרמה - עמ' 107-118
פרק 7 - הקמלוקה כבסיס לאיזון קרמתי - עמ' 170-172

*במהדורות ישנות יותר יתכן הבדל במספרי העמודים. אנא עיקבו אחר השלמות הקריאה לפי הנושא המודגש לעי"ל.

לאחר הקריאה יש לענות על השאלות לחקירה אישית בטופס "מיידע למתודת עבודה".