חוט השני - יחידה 1: גוף - שיעור 1

"את גופו של האדם לומדים להכיר דרך חושים גופיים. ודרך זו של תצפית אינה שונה מן הדרך בה לומדים להכיר דברים אחרים, הניתנים לקליטה בחושים. הדרך, המתאימה לתצפת בדומם, בצומח ובחי, מתאימה גם לתצפת באדם. קיימת קירבה הווייתית בינו לבין שלוש צורות הקיום הללו. כדומם, כן גם האדם בונה את גופו מן החומרים של הטבע; כצומח, כן גם הוא גדל ופרה-ורבה; כחי, כן גם הוא קולט את העצמים אשר מסביבו ובונה חוויותיו הפנימיות על יסוד התרשמויותיו מהם. לכן רשאים לייחס לאדם את שלושת סוגי הקיום: של דומם, של צומח ושל חי."

שטיינר, 'גוף, נפש ורוח', עמ' 20

מבוא

ברוכים הבאים לקורס בסיס: חוט השני של הביוגרפיה האישית.

בקורס זה נלמד יסודות בביוגרפיה של האדם ושל האנושות, הנשענת על מדע-הרוח האנתרופוסופי, שהינו תורת ידע שלמה אודות החיים האנושיים, מקורם, התפתחותם ותכליתם, מיסודו של דר' רודולף שטיינר.

אנו נלמד את מהלך החיים של האדם מנקודת הראות העשירה והמורכבת של הגילים השונים. נחווה את האדם כאורגניזם שלם הגדל ומתפתח משביעון לשביעון. כמו כן נצביע על הקשר בין השביעונים ועל יחסי הגומלין ביניהם.

מטרתנו בקורס זה היא לאפשר לכל אחד מן הלומדים לעבור תהליכים אישיים שיעזרו לו להכיר יותר את עצמו ולקבל כלים לפענוח הביוגרפיה האישית שלו, תוך כדי רכישת ידע שיעשיר את התבוננותו על החיים ויאפשר הבנה עמוקה יותר שלהם.

למען הנוחות, הקורס נכתב בלשון זכר אך מופנה לכל אדם, ללא קשר למגדר.

מיהו רודולף שטיינר?

רודולף שטיינר נולד בסוף המאה ה-19 באוסטריה. כמו הנביאים הקדומים, הוא ניחן ביכולות על-חושיות שאפשרו לו לחדור לעולמות גבוהים "ולהוריד" משם ידע לאנושות. כל חייו פעל שטיינר להתאמת הידע הרוחי לחיים הארציים הקונקרטיים וליצירת קשר בין העולם הארצי לעולם הרוחני. תחומי הידע שלו היו רבים. הוא חידש ידע קדום בענפי החיים השונים וכמו כן פיתח תחומים נוספים המתאימים לאנושות המודרנית, ולמצב התודעה בהווה.

הייעוץ הביוגרפי כענף טיפולי, לא נוצר על ידו, אך היידע עליו נשען הייעוץ הביוגרפי הינו ידע-האדם והעולם והקשר ביניהם, אשר ניתן לאנושות בשפע על ידו.

להרחבה על רודולף שטיינר - נספח 1

מקור המילה "אנתרופוסופיה" הוא ביוונית; אנתרופוס – אדם, סופיה – חכמה: – חכמת האדם. האנתרופוסופיה נקראת גם "ידע האדם", או "מדע הרוח". היא נוסדה על ידי ד"ר רודולף שטיינר (1861 – 1925), שנולד בהונגריה (קראטיה של היום) וחי בווינה וגרמניה. שטינר היה פילוסוף, מדען, מחנך, אמן ואדם בעל יכולת רוחנית גבוהה מאוד, שאפשרה לו לראות ולחוש את העולם הרוחי באותו אופן שבו אנו חשים את העולם החומרי. עם יכולת זו, ועל בסיס הכשרתו כמדען, חקר שטיינר את עולם הרוח באופן מדעי, והפירות של המחקר הזה הוא “מדע הרוח האנתרופוסופי”, גוף של ידע רוחני ודרך התפתחותית שניתן לצעוד בה.

רודולף שטינר עצמו הגדיר את האנתרופוסופיה, ואת האנתרופוסופים, באופן הבא:

"אנתרופוסופיה היא שביל של ידע המקשר בין הרוחני שבאדם לרוחני שבעולם. אנתרופוסופים הם אלה שחווים שאלות על אודות טבע האדם והעולם כצורך קיומי, בדיוק כמו שהם חווים רעב וצמא".

חתן פרס ישראל פרופ' שמואל הוגו ברגמן (1883 – 1975) הכיר את רודולף שטיינר באופן אישי והושפע ממנו עמוקות. הוא הגדיר את האנתרופוסופיה במילים הבאות:

"מדע הרוח האנתרופוסופי פותח לפני האדם המודרני דרך להשקפת עולם רוחנית ואנושית חדשה. במרכזה נמצאת האישיות החופשייה והחושבת של האדם העצמאי, המסוגל להתעלות להבנה וניהול מוסרי של חייו מתוך עולם רוחני צרוף".

הגתהאנום הוא בית הספר למדע הרוח, שתוכנן ע"י ר .שטיינר, ונבנה לאחר מותו בשנת 1925. מבנה זה הוא למעשה הגתהאנום השני שתוכנן ע"י ר. שטיינר, לאחר שהגתהאנום הראשון שתוכנן ונבנה - הוצת. הגתאנום משמש מאז ועד היום למרכז לימודי ורוחני של החברה והתנועה האנתרופוסופית ברחבי העולם. מתקיימות בו פעילויות אנתרופוסופיות רבות, הכשרות, כנסים וכיוצא בזה.
הגתהאנום נמצא בעיירה דורנך הקרובה לעיר באזל, שוויץ.

ברנרד ליווכוט

ברנרד ליווכוט (1905-1992) - אנתרופוסוף, רופא, פסיכיאטר ופסיכולוג תעשייתי נודע, שחי ופעל בהולנד. במהלך חייו היה פעיל במגוון תחומים, ובין השאר הקים מוסד אנתרופוסופי לילדים בעלי הפרעות נפשיות, מוסד לפדגוגיה (NPI), ואת המכללה הפתוחה בהולנד. כתב על מגוון רחב של נושאים – כהתפתחות ארגונית, חינוך, ארכיטקטורה, התפתחות קהילתית, רפואה והתפתחות פנימית – והרצה עליהם. בהשראת ספרו 'שלבים', התחילה בהולנד בסוף שנות השבעים של המאה ה-20, 'עבודת הביוגרפיה' בסדנאות ביוגרפיות למבוגרים, שסייעו למשתתפים להבין את חייהם באור חדש. ליווכוד נחשב כאבי היעוץ הביוגרפי.

גודרון בורקהרד

גודרון בורקהרד (1929-2022) – רופאה ויועצת ביוגרפית, אשר חיה ופעלה בברזיל. בעבודתה ובפועלה בשנות ה- 90, העניקה דחיפה משמעותית לעבודת הביוגרפיה.

היא סייעה להכניס את ההתבוננות הביוגרפית לתוך עבודתם של הרופאים האנתרופוסופיים, פרסמה מספר ספרים, והעבירה סדנאות ביוגרפיה לקהל רחב ביותר בארצות שונות.

הביוגרפיה שלנו היא ההיסטוריה האנושית האישית, המתגלה במלוא עמקה עם חלוף השנים, ובתנאי שאנו חוקרים אותה בתודעה עמוקה ובמחשבה חיה; לכל אירוע הקורה לנו יש את סיבתו, אך גם את תכליתו. אירועי חיינו נארגים לכדי מארג קוהרנטי ובעל משמעות ותכלית. את התכלית הזו נשתדל למצוא ביחד, על מנת שנוכל להשתמש במפת חיינו כמצפן שידריך אותנו הלאה.

הייעוץ הביוגרפי - מהו?

הייעוץ הביוגרפי הוא ענף טיפולי שצמח ממדע הרוח האנתרופוסופי במאה שעברה. תחום זה התפתח במקביל לשנוי שעברה הפסיכולוגיה – מפסיכולוגיה מטריאליסטית-רדוקציוניסטית מבית מדרשו של פרויד, לכיוון של פסיכולוגיה יותר רוחנית, המחפשת את המשמעות בחיי האדם. (פסיכולוגיה אקזיסטנציאליסטית, הומניסטית , לוגותרפיה ועוד...).

הייעוץ הביוגרפי נוסד בשנות השמונים של המאה העשרים על ידי הפסיכיאטר ההולנדי - ליווכוט, ומאז המשיך והתפתח במקומות השונים בעולם.

על מנת להכיר את עצמנו כבני אדם, נתוודע תחילה לצורות החרות של חיים בעולם הסובב אותנו, החולקות אותו עמנו.

בעולם הנגלה לעין ניתן להבחין בארבע ממלכות:

ממלכת הדומם
ממלכת הצומח
ממלכת בעלי החיים
ממלכת בני האדם

לתמונות נוספות לחץ על החץ שבצד התמונה

ממלכת הדומם - הגוף הפיסי

ממלכת הדומם, או הממלכה המינרלית, משתרעת על פני כדור הארץ ומחוצה לו. ההרים, הסלעים הענקיים – אך גם הפלנטות הרחוקות. המאפיין המרכזי של ממלכת הדומם הנו – שהיא חסרת חיים. העיקרון הפיזי של הממלכה המינרלית קיים גם בגוף הפיזי של האדם, אך אינו קשור למהותו הפנימית. כאשר החיים עוזבים ישות חיה, מתפרקת הגווייה מהר – בניגוד לדוממים אחרים בטבע – ואינה שומרת על צורתה.

ממלכת הצומח - הגוף האתרי

ממלכת הצומח מתפשטת על פני כדור הארץ – היערות, העצים, השיחים, הצמחים, הדשאים, הפרחים ועוד. המאפיין המרכזי של ממלכת הצומח הנו החיים, הבאים לידי ביטוי בגדילה, צמיחה, ריתמוסים, פרייה ורבייה, בלייה והכחדה. ממלכה זו נמצאת גם באדם, ובאה לידי ביטוי בבריאות ובחולי, בכוחות החיים שלו ועוד. בטרמינולוגיה האנתרופוסופית מכונים כוחות החיים בשם: הגוף האתרי. הגוף האתרי אחראי גם על הומאוסטזיס בגוף ובנפש, על שלווה ואיזון. כאשר כוחות החיים עוזבים את האדם, האדם מת והופך לגווייה – השייכת לעולם הדומם.

ממלכת בעלי החיים - הגוף האסטרלי

ממלכת בעלי החיים נמצאת גם היא ברחבי הגלובוס, וכוללת את החיות למיניהן – מהקטנות לגדולות, מהפחות מפותחות ליותר מפותחות. בנוסף לעקרונות הפיזי והאתרי – המאפיינים את הדומם והצומח בהתאמה – מתווסף מרכיב נוסף, המכונה: הגוף האסטרלי – גוף הנפש. 'גוף' זה הנו מערך שלם של אינסטינקטים ודחפים, תחושות ורגשות. החיה חשה, מתנועעת ומגיבה לסביבתה. אצל החיות המפותחות יותר, ניתן להבחין אף ברגשות כמו – פחד, עצב, שמחה והתרגשות. ממלכה זו נמצאת גם באדם, בעולמו הרגשי, התחושתי והתנועתי על כל רבדיו. בניגוד לממד האתרי הקשור להרמוניה, הממד האסטרלי מכניס לחיים לחץ, קוטביות ומתח.

ממלכת האדם – נזר הבריאה – האני

לממלכת האדם יש עיקרון נוסף, וזהו האני. ניתן לכנות את האני בשמות נוספים: ביהדות – הנשמה, צלם אלוהים, חלק אלוה ממעל. בבודהיזם ובהינדואיזם – האטמן, בפילוסופיה – התודעה הגבוהה, ועוד... האני הוא העיקרון המבדיל את האדם משאר הממלכות על פני האדמה, ומקשר אותו לעולם הרוח ולהיררכיות הרוחניות הגבוהות. בעזרת האני יכול האדם להתמיר את האיברים הנמוכים שלו (למשל – הנפש החייתית) למהויות גבוהות יותר. האני הוא הכוח של אינטגרציה בין הניגודים – לדוגמא, בין האתרי לאסטרלי.

הדיון הפילוסופי והאונטולוגי על אודות ישות האדם ומהותה לא התחיל בימינו. משחר ההיסטוריה ועד היום נשאלת השאלה: מי הוא האדם? האם מחשבותיו הנעלות הם 'הפרשה' של חומרים במוח? האם הוא ישות גוף-נפש? האם הוא מודעות טהורה ללא תלות בגופו? ושאלת השאלות: האם מותר האדם מן הבהמה? האם הוא לוקח חלק בעולם אלוהי-רוחני הנמצא מעליו?

האנתרופוסופיה יוצאת מנקודת הנחה שהאדם ה נו ישות משולשת: גוף, נפש, רוח,ושלא ניתן להבין את החיים האנושיים מבלי להידרש לממד הרוחני.

האדם כישות גופנית

לאדם יש גוף שעשוי מחומרים שונים. על גופו יכול האדם להתבונן כפי שהוא מתבונן על כל גוף אחר, חומר אחר בעולם, וזאת בעזרת החושים. גופו של האדם נתון לחוקי הטבע כמו שאר ממלכות הטבע ונידון בסופו של דבר לכליה.

האדם כישות נפשית

ישותו הנפשית של האדם שונה מישותו הגופנית. ראשית, אף אחד לא יכול באמת להכיר את החוויה הנפשית של זולתו, גם אם בני האדם משתמשים בטרמינולוגיה זהה לתאר את חוויותיהם. לדוגמא: חוויות הכחול אצל אדם אחד עשויה להיות שונה מחוויית הכחול אצל אדם שני, למרות שהמילה כחול משותפת לשתי החוויות. כל מה שקשור להתרשמות של האדם מהעולם, לתחושותיו או לרגשותיו ניתן לשייך לנפשו. ברגשותיו יוצר האדם עולם שני נוסף על העולם הפועל עליו מבחוץ. אך האדם יכול גם לפעול על העולם הסובב אותו בעזרת הרצון. בעזרת הרצון שלו משנה האדם את סביבתו ומתאים אותה לצרכיו. כך מביאה נפש האדם, לידי ביטוי את רצונה בעולם שמחוץ לה באמצעות הגוף והרחבותיו (כלים ואמצעים).

האדם כישות רוחנית

האדם הוא ישות חושבת ומודעת לעצמה. המוח משמש כיסוד הגופני בשביל הרוח החושבת. מעבר לחשיבה היומיומית המתייחסת לעניינים תועלתיים, קיימות באדם מחשבות המובילות אותו אל הספרות העילאיות של ההוויה. השאלות: מי אני? מה משמעות החיים בכלל וחיי בפרט? האם אני מגשים את עצמי? מה הייעוד שלי? שייכים לחלק הרוחני באדם.

חלק זה באדם אינו מסתפק בחוויית אושר נפשי וחומרי, אלא מבקש ערך מוסף לחיים האנושיים. החלק הרוחני באדם הוא המרכיב בעל פוטנציאל ההתפתחות האינסופית.

להרחבה על ממלכת האדם - נספח 2

נאמר אם כן: האדם הוא ישות מתפתחת ללא הרף.

התפתחות האדם קשורה לגילים ולתקופות חייו השונים; בכל תקופה קיימת חוקיות ההתפתחותית שונה.

מדע הרוח האנתרופוסופי מחלק את החיים לתקופות של שבע-שנים המכונות שביעונים. בכל תקופה כזו מתפתח באדם כישור אחר, יכולת אחרת, ובמילים שלנו - 'איבר' תודעה אחר.

כך, נוסף לחלוקה של האדם לשלוש: גוף נפש ורוח, מתארת האנתרופוסופיה תת-חלוקה של כל אחד מהשלושה.

האדם כישות מתפתחת

בין גילים 0-21: מתפתחים באדם שלושת האיברים המכונים 'הגופים', מתוכם רק הגוף הפיזי נגלה לעין - ואילו הגופים האתרי והאסטרלי אינם ניתנים לתפיסה על ידי החושים המוכרים לנו.

בין גילים 21-42: מתפתחים באדם אברי הנפש השונים: נפש התחושה, הנפש השכלית רגשית ונפש התודעה. בתקופת חיים זו מתעצב העולם הרגשי ומתפתח בהתאמה.

בין גילים 42-63: מתפתחים באדם שלושת אברי הרוח: רוח העצמיות, רוח החיים ואדם הרוח. החל מגיל 42 עולות בנו שאלות רוחניות לגבי מהות האדם ותכלית חייו.

כל תקופה הנה 'איבר תודעה' נוסף, כך שהאדם מגיע בבמהלך חייו, ובתנאי שעשה עבודה, לגלות את מהותו הרוחנית הנצחית ולהזדהות איתה.

נאמר אם כן: האדם הוא ישות מתפתחת במהלך הזמן.

בפרקים הבאים נלמד להכיר את השביעונים לאורכם מתפתח האדם.

ליזבת אפק

גוף - 0-21

השליש הראשון של החיים מאופיין בקבלה מהעולם, גדילה, פרידה הדרגתית מהשלם והתגשמות לתוך החומר. בניית הגופים, הגביע שלתוכו תוכל להיכנס לאחר מכן הרוח – האני.

שביעון ראשון

0-7 שנים

הגוף הפיסי

שביעון שני

7-14 שנים

הגוף האתרי

שביעון שלישי

14-21 שנים

הגוף האסטרלי

ליזבת אפק

נפש 21 - 42

בשליש השני של החיים מתפתחים חלקי הנפש השונים. הוא מאופיין באיזון בין קבלה מהעולם לנתינה לעולם, כשבמרכזו מתרחש תהליך של היפוך ושל אינדווידואציה.

שביעון שישי

35-42 שנים

נפש התודעה

שביעון חמישי

28-35 שנים

הנפש השכלית רגשית

שביעון רביעי

21-28 שנים

נפש התחושה

ליזבת אפק

רוח 42-63

השליש השלישי הוא שליש של התפתחות רוחנית. הוא מאופיין בנתינת הפירות שהבשילו באדם בחזרה לעולם. כוחות הבנייה הפיסיים נסוגים וכוחות ההרס מתגברים. קיימת אפשרות לרוח להיכנס ולאדם לראות את תמונת החיים השלמה.

שביעון תשיעי

56-63 שנים

אדם הרוח

שביעון שמיני

49-56 שנים

רוח החיים

שביעון שביעי

42-49 שנים

רוח העצמיות

בשלב הזה הכיתוב בטבלה הזו נראה לנו זר, אך במהלך הקורס נתוודע לכל 'איבר ואיבר' , לכל חלק וחלק באדם ונראה שלמעשה אנו מכירים את רוב הטבלה הזו, אם כי עד עתה לא נתנו למושאי הכרתנו את השמות המתאימים.

מיידע למתודת עבודה 2

בחרו אירוע שקרה לכם בזמן האחרון. הוא לא חייב להיות גדול או דרמתי. נסו להתבונן בעצמכם בזמן התרחשותו, ולתאר כיצד באו החלקים השונים של ישותכם לידי ביטוי:

מה היה הביטוי הגופני? למשל: הסמקה, בכי, הזעה, קיפאון, רעד, "דפיקות לב" וכדומה.

מה היה הביטוי הרגשי/נפשי באותו רגע? למשל: התרגשות, בהלה, כעס, עצב, שמחה, דחיה או משיכה וכו'

מה היה הביטוי ברמה הרוחנית? למשל: תובנה שעלתה בעת האירוע או מאוחר יותר, אמירה שנאמרה בדרך שאינה אופיינית לכם, או ממקום "גבוה" יותר, וכדומה.

למה שבע?

המספר שבע אינו מספר שרירותי. במהלך לימודנו נראה שהביוגרפיה של האינדיבידואל מקבילה לביוגרפיה של כלל האנושות ואף של הקוסמוס כולו. המספר שבע נחשב למספר טיפולוגי* ומופיע במנורה בעלת שבעת הקנים בבית המקדש, בשבעה ימות השבוע, בשבע היבשות, בסולם המוסיקאלי בעל שבעת הצלילים, בשנת השמיטה, שבעת האושפיזין בסוכה ועוד.

*מספר טיפולוגי (נוסחאי) הוא מספר בעל משמעות מיוחדת על פי תרבויות, דתות ומיתוסים שונים.

חלוקה נוספת ומרכזית להבנת הביוגרפיה האנושית קשורה בשאלת ההיפוך של אמצע החיים. כדי להבין זאת ניגש תחילה לשני הקצוות של החיים – באחד ניצב התינוק הקטן שזה עתה בא לעולם ובשני ניצב הזקן באחרית ימיו.

לפנינו שתי תמונות: תינוק ואישה זקנה:

מיידע למתודת עבודה 3

התבוננו באופן פנומנולוגי* וערכו השוואה מפורטת ככל האפשר בין שתי התמונות. באלו הבדלים אתם מבחינים? האם יש ביניהם משהו משותף? מה ניתן ללמוד מהשוואה זו?

*פנומנולוגיה: זוהי פילוסופיה תיאורית של הניסיון שמטרתה היא תיאור התהליך שבו התנסות (experience) מסוימת מגיעה להכרתנו באופן ישיר, ללא צורך להיעזר בתאוריות, דעות קדומות, מסקנות או השערות מתחומים אחרים.

כאשר אנו מסתכלים על התינוק אנחנו רואים ישות מלאת חיים, עגולה, רכה, חלקה, עיניים זכות חפות מניסיון חיים. התינוק אינו עצמאי עדיין בשום מובן, ותלוי תלות מוחלטת באחר ובעולם.

לעומתו, הזקנה – פניה חרושות קמטי גיל ושמש, עיניה פחות צלולות, פיה חסר שיניים ורוב החיים מאחוריה. מאידך, היא מכירה את העולם מהיבטים רבים שלו, יש לה תודעה על העולם וגם תודעה עצמית.

אם כן, מעצם מהותו התינוק הנו רווי חיים ונטול תודעה. אצל האדם הזקן, כוחות החיים הולכים ואוזלים ואילו התודעה הולכת וגדלה.

המסע האנושי הוא מסעה של התודעה. ככל שאנו גדלים אנו רוכשים תודעה הולכת וגוברת על העולם החיצוני והפנימי, והמודעות העצמית שלנו יכולה לגדול. לעומת זאת, החיים הולכים ואוזלים.

המסע האנושי מצוי במתח בין חיים לתודעה.

בשם 'גילים מכוננים' אנו מכנים מספר גילים בביוגרפיה האנושית שהבנתם זורה אור על הביוגרפיה בכללותה. במהלך הקורס נתוודע לגילים מכוננים הקשורים יותר לישות הארצית של האדם, ולגילים אחרים הקשורים יותר לישותו הרוחנית המתפתחת. כבר בפרק הבא נתוודע לגיל מכונן, גיל 5, המכונה גם גיל לידת התודעה הגופנית, ונתנסה בעצמנו בניתוח גיל 5 שלנו.