חוט השני - יחידה 3: רוח - שיעור 7

רוח

לקראת היציאה מהחוקיות האוניברסלית

השביעון התשיעי, שבו נעסוק בפרק זה, הוא השביעון האחרון אותו תיאר שטיינר כבעל חוקיות אוניברסלית.

השנים שבין הגילים 63 - 72 הינן שנים בהם מעבד האדם את כל מה שעבר בשביעונים הקודמים. שנים אלו מהוות הכנה לקראת המוות.

מעבר לגיל 72 לא קיימת חוקיות אוניברסלית; שנים אלו נחשבות לשנות חסד, בהן הקרמה מפסיקה לחלוטין לפעול. *

* על המספר 72 ראה נספח בסוף הפרק

"וכשם שהאדם נולד מתוך העולם הפיזי, כן הוא נולד מתוך הרוח על פי החוקים הנצחיים של האמת והטוב"

"כשם שה'אני' יכול לקבל בשורות מהעולם הפיסי, רק על ידי כך שהוא בונה גוף מכוחותיו ומחומריו הפיזיים, גוף אשר בתוכו יכולה לחיות הנפש בעלת מודעות עצמית ואשר בו יש לנפש חושים המאפשרים לה לקלוט את הגופי-פיזי שמחוצה לה- כן עולם הרוח גם הוא בונה מכוחותיו וחומריו הרוחיים, גוף רוחי אשר בתוכו יכול לחיות ה"אני" ולקלוט, דרך האינטואיציות את הרוח. (ברור כי הביטויים חומר רוחי, גוף רוחי, מהווים סתירה בתוך עצמה במובן המקובל של המילים. כאן משתמשים בהם רק לשם הכוונת תשומת הלב אל מה שבתחום הרוח של העולם תואם לגוף הפיזי של האדם.)

וכשם שבעולם הפיזי נוצר כל גוף אדם כישות נפרדת, כך הדבר לגבי הגוף הרוחי בעולם הרוח. גם בעולם הרוח קיים לגבי האדם- פנימי וחיצוני, כפי שהם קיימים בעולם הפיזי. כפי שהאדם מטמיע בתוך גופו הפיזי חומרים מן העולם הפיזי הסובב אותו, כן הוא סופג את הרוח מעולם הרוח הסובב אותו, והופך אותה לשלו. הרוח היא המזון הנצחי של האדם. וכשם שהאדם נולד מתוך העולם הפיזי, כן הוא נולד מתוך הרוח על פי החוקים הנצחיים של האמת והטוב. הוא קיים כישות עצמאית הנפרדת מעולם הרוח שהוא מחוצה לו, כפי שהוא קיים כישות עצמאית הנפרדת מן העולם הפיזי כולו. הישות הרוחית העצמאית הזאת תכונֵה אדם הרוח.

בחקרנו את גופו הפיזי של האדם, אנו מוצאים בו את אותם הכוחות והחומרים הנמצאים מחוץ לגוף, בשאר העולם הפיזי. אותם הדברים אמורים גם לגבי אדם הרוח. בו תוססים החומרים של עולם הרוח החיצוני; בו פועלים הכוחות של שאר עולם הרוח. כשם שהעור הפיזי מקיף את הישות החיה והמרגישה, וגם סוגר סביבה, כן הוא הדבר גם בעולם הרוח. העור הרוחי, המפריד את אדם הרוח מן עולם הרוח האחיד, ועושהו לישות-עצמית, החיה את חייה בתוך עצמה וקולטת דרך האינטואיציה את תוכנו הרוחני של העולם, עור רוחי זה יכונה מעטפת רוחית (מעטפת ההילה). אלא שיש לזכור כי עור רוחי זה מתרחב והולך בהתמדה עם התקדמות התפתחות האדם, כך שהאינדיווידואליות הרוחית של האדם (מעטפת- ההילה שלו) אינה מוגבלת באפשרות התרחבותה.

בתוך מעטפת רוחית זו חי אדם הרוח. הוא נבנה על ידי כוח החיים הרוחי כשם שהגוף הפיזי נבנה על ידי כוח החיים הפיזי. בדרך דומה בה מדברים על גוף האתר, יש לדבר על רוח האתר לגבי אדם הרוח. רוח אתר זו תכונה רוח החיים. המהות הרוחית של האדם מורכבת לפיכך משלושה חלקים: אדם הרוח, רוח החיים ורוח העצמיות....ההבדל בין המהות הרוחית למהות הפיזית של האדם הוא בזאת שהמהות הפיזית מוגבלת בהיקפה, בעוד שהרוחית בלתי מוגבלת ובכוחה לגדול לממדים בלתי מוגבלים. מה שנקלט כמזון רוחי, הלוא הוא בעל ערך נצחי. על כן מורכבת הילת האדם משני חלקים החודרים זה את זה. לחלק האחד נקבעים צביונו וגוונו על ידי תנאי חייו הפיזיים של האדם, לחלק השני על ידי תנאי חייו הרוחניים. האני מסמן את ההפרדה ביניהם בזאת שהפיזי עובד את האדם בבנותו לו גוף למשכן הנפש; והאני עובד את הרוח בהוותו משכן לה, לחיות בו; והרוח חודרת אל תוך הנפש ומעניקה לה את יעדה בעולם הרוח. על ידי הגוף כלואה הנפש בפיזי; בזכות אדם הרוח צומחות לה הכנפיים הנושאות אותה בעולם הרוח."

שטיינר, 'גוף, נפש, רוח' עמ' 34-35

למדנו שבשביעון הראשון התינוק הינו ישות רווית חיים, אך נטולת תודעה ארצית. כעת אנו שבים אל אותה התמונה, אך מן הצד השני – כוחות החיים של האדם בשביעון התשיעי הולכים ומתדלדלים, אך תודעתו הולכת וגדלה.

המסע האנושי מצוי במתח שבין חיים לתודעה

מידע למתודת עבודה 1

חזרו וצפו בסרטון: חיים ותודעה. כעת, לאחר המסע המתקרב לסיומו, אותו עברנו יחד בקורס זה, האם הייתה חווית ההתבוננות שלכם שונה? האם עלו בכם תובנות חדשות?

מנהיגות רוחנית

שבע השנים מגיל 56-63 הן שנים של אינטרוורסיה (מופנמות) המכונות על ידי ברנרד ליווכוד* "השלב המיסטי". ניתן גם לכנות את השביעון התשיעי : השביעון האינטואיטיבי.

שביעון זה מהווה שיקוף של השביעון הראשון, בו נפתחו חושיו של התינוק, ולאחר מכן של הילד, לרשמי העולם. לעומת זאת, בשביעון התשיעי נחלשים החושים: הראייה, השמיעה, הטעם וכו'... החלשות החושים מזמינה את האדם להפנות את המבט פנימה, לחושים הרוחניים יותר. סגירת החושים כלפי העולם ללא פיתוח החושים הרוחניים, עלולה להביא למצב של איבוד קשר עם העולם.

יצירת קשר עם אלוהים ועם עולם הרוח מאפשרת לאדם לחזור לעולם ממקום אחר- ממצב שבו, כתינוק, היה בקבלה מוחלטת מהעולם, למצב של- נתינה רוחנית לעולם.

כפי שלמדנו לאורך הקורס, התינוק מגיע לעולם הארצי מתוך חוויה של אחדות עם הרוח, אחדות עם השלם. במהלך האינקרנציה הוא הולך ונפרד, הולך ומתרחק כדי למצוא ולפתח את האני האינדיבידואלי שלו. בשנות האקסקרנציה, (החלק השני של החיים), ניתן בהדרגה לשוב ולהתחבר אל השלם, אל הרוח- הפעם מתוך האני האינדיבידואלי. בשביעון התשיעי מגיע תהליך זה לשיאו, ואפשרותו של האדם לחוות את היותו ישות אדם-עולם, לחוות את הקשר בין המיקרו למקרו – בין האינסוף הקטן (האני) לאינסוף הגדול (האלוהות) בתוכו, הולכת וגדלה.

בזקנה נעשה הגוף קל יותר, העצמות מתרככות, הסידן נעלם; כך יכולה המהות הרוחנית לקרון החוצה, מבלי שמעטה החומר ימסך עליה. התהליך ההפוך הינו הסקלרוזה וההתעצות של הגוף ושל הנפש. הדבר קורה אצל בני אדם שמגיעים לגיל הזה ללא ההכנה שאמורה להתבצע החל מאמצע החיים.

לעומת שבע השנים הראשונות של הגדילה המואצת והחיים הפורצים- מאופיינות שבע השנים הללו בקמילה של הגוף ובהיחלשות החיים- דבר המאפשר כאמור, לרוח ולתודעה לפרוץ וללבלב. אדם מאבד את מעיין הנעורים אך יכול להתחבר ל'מעיין הנעורים הנצחי', להפוך לצעיר בנפשו ורוחו, כלומר ליצירתי, וזאת בתנאי שפעל באופן רוחני להתפתחותו במהלך חייו. זוהי תקופה בה יכולה להתפתח מנהיגות רוחנית.

במידה וכוחות החיים בשבע השנים הראשונות לא טופלו כראוי- לדוגמא, נעשה שימוש מוגזם באינטלקט, תהליכים התפתחותיים כמו ישיבה, הליכה הואצו וכד', עלול הנזק לבוא לידי ביטוי בשלב זה של החיים בצורה של אלצהיימר וסקלרוזה.

ככל שהאדם מתבגר, עליו לוותר בהדרגה על אחיזותיו בחיים; מחלות הזקנה מאלצות אותו לוותר על הֵרגלים והתנהגויות ישנות, לשנות תזונה, להאט את קצב החיים - עליו לעבור לריתמוס מתון, מדיטטיבי יותר. גם אחיזותיו ברכוש ובמעמד אמורות לקטון; הנכונות להקרבת ההזדהות עם החומר, מזכה את האדם בקשר אמיץ יותר עם עולם הרוח.

אדם שלא הכין עצמו לשלב הזה, עלול לפגוש בריקנות, בחוסר משמעות ובחרדה מפני המוות. לעומתו, אדם שמיצה את חייו בהתאם לשלבים השונים, מתחיל עתה שלב של הרהורים לאחור, כתיבת אוטוביוגרפיה וסיכום. בימינו שלב זה מתארך גם לשביעונים מאוחרים יותר.

* על הפסיכיאטר הביוגרף והאנתרופוסוף ברנרד ליווכוד קראו בפרק שעוסק בשביעון השביעי. שיעור - 2

מידע למתודת עבודה 2

"ככל שהאדם מתבגר, עליו לוותר בהדרגה על אחיזותיו בחיים; מחלות הזקנה מאלצות אותו לוותר על הֵרגלים והתנהגויות ישנות, לשנות תזונה, להאט את קצב החיים - עליו לעבור לריתמוס מתון, מדיטטיבי יותר. גם אחיזותיו ברכוש ובמעמד אמורות לקטון; הנכונות להקרבת ההזדהות עם החומר, מזכה את האדם בקשר אמיץ יותר עם עולם הרוח. "

מה מבין התהליכים המתוארים בקטע זה,כבר מיושמים בחיים שלך ? למה אתה שואף להגיע ? האם בעקבות זאת אתה חש יותר קשר עם עולם הרוח ?

אָמַרְתָּ: יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה - לַיְלָה.

הִנֵּה יָמִים בָּאִים - בְּלִבְּךָ אָמַרְתָּ.

וַתִּרְאֶה עֲרָבִים וּבְקָרִים פּוֹקְדִים חַלּוֹנֶיךָ,

וַתֹּאמַר: הֲלֹא אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ,

וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,

וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,

וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

מתוך: שירי סוף הדרך / לאה גולדברג

הביוגרפיה והקרמה הן תהליך בו דרגת הבחירה והחופש הולכים וגדלים, ככל שהאדם מתבגר ומתפתח. גיל 63 מהווה נקודת ציון חשובה בהקשר זה.

גיל 63 מהווה שיקוף של גיל הלידה, של גיל 21 (לידת האני הארצי), של גיל 42 (לידת האני הרוחני). גיל 63 (לידת אדם הרוח), נחווה על ידי רבים כלידה מחדש.

מה יוולד בגיל זה? על-פי גודרון[1] הדבר תלוי באופן בו עיצב האדם את חייו עד אותו שלב ובעיקר החל מגיל 42: האם הוא פיתח אומץ ויצירתיות בין השנים 42-49? האם התעוררה אצלו חכמה חדשה, האם נקבע ריתמוס חדש בין השנים 49-56? האם עולמו הפנימי וסבלנותו העמיקו והתרחבו בין השנים 56-63. החוקיות של השנים הבאות, לאחר גיל 63, אינה חדה כמו קודם, ותלויה בכלים שהאדם פיתח במהלך השנים. ישנן הבנות רוחניות אליהן ניתן להגיע רק החל מגיל 63:

"רק בתקופה שבין 56-63, המבט הרטרוספקטיבי יכול לסקור את כל שורת החוויות ולאפשר לנו לדבר מתוך ידע עצמי פנימי. רק אז אנו יכולים להתבונן לתוך סודות בעלי משמעות עמוקה של ספירת שבתאי. קרמות שנכתבו בעיקרן בספירת שבתאי פועלות בדרכים מסתוריות על מנת להפגיש שוב בין בני אדם בעולם. על מנת לתפוס את כל ההקשרים הללו לאור מדע ההתקדשות עצמו, ניתן כמובן להסבירם כך שיהיו מובנים- אך על מנת לתפוס בעזרת מבט עצמאי ולהיות מסוגלים לשפוט אותם, עלינו להגיע לגיל 63."

שטיינר, 'יחסי קרמה 7', 2015, הרצאה 2, עמ' 37

[1] על היועצת הביוגרפית גודרון ואחת ממייסדות היעוץ הביוגרפי בברזיל ובעולם קראו בפרק על השביעון השביעי.

שטיינר מצא את מותו בגיל 64, שנה לאחר סיום השביעון התשיעי.

על שנותיו האחרונות, כותב פרופסור שמואל הוגו ברגמן בדברי המבוא לספרו של שטיינר: כיצד קונים דעת העולמות העליונים:

"את השנים האחרונות של חייו חי רודולף שטיינר במתיחות עצומה: הרצאות בכל רחבי אירופה , מחזור אחרי מחזור כמעט ללא הפסקה, כתיבת ספרים רבים, קורסים לאומנות, תנועה חדשה (אוריתמיה Eurythmie), מחזורי הרצאות לרופאים, לחקלאים, למחנכים, המלחמה הפוליטית שהוזכרה לעיל, שיחות לאין ספור עם אנשים שבאו מכל חלקי הארץ לבקש את עצתו בעניינים פרטיים וציבוריים והבנייה של ה"גיתהאנום" מרכז התנועה בדורנאך. בינתיים גברו גם הרדיפות מכל צד, כאילו התגברו כוחות הסטרא-אחרא, הנמצאים לפי תורתו בעולם, נגדו. שיא הרדיפות היה מכוון נגד המרכז שהוקם על ידו בדורנאך, בליל סילווסטר 1922 פרצה תבערה בבניין הגיתהאנום, שעל הקמתו שקד שטיינר עם חבריו עשר שנים, ובניין העץ שהיה גם מבחינה ארכיטקטונית מעשה ידיו, היה קורבן ללהבות בלילה אחד.

את בניין הבטון שקם במקום בניין העץ שנשרף, תכנן שטיינר, אך לא זכה לראות את הקמתו. הוא מת במרץ 1925, בן 64 היה במותו. חייו היו כולם עבודה ומאבק; הוא היה אחד המורים הגדולים של האנושות."

שטיינר, 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים', 2008, עמ' 12

שטיינר אמנם לא האט את הקצב בשביעון התשיעי, אך ניתן לראות כיצד מנהיגותו הרוחנית בשנים אלו ונתינתו לעולם הלכו וגדלו, הלכו והתרחבו. את שריפת הגיתהאנום, שהיה מעשה ידיו, והעובדה שכמו משה, הוא לא זכה לראות את 'הארץ המובטחת' - הגיתהאנום החדש - ניתן לראות באופן סימבולי כקורבן אותו היה עליו לשלם, הוויתור על אחיזתו בעולם הפיסי, בשביעון זה.

שטיינר - גיל 63

יש לציין כי את ידע הקרמה השלם והמפורט, עליו דיבר שטיינר כידע החשוב ביותר שהוא מביא לאנושות, ואשר עליו מבוסס הייעוץ הביוגרפי, הביא שטיינר לעולם רק בגיל 63 - בשנת חייו האחרונה.

במקומות שונים הוא אף מציין כי ישנן תובנות ואינטואיציות שגם הוא עצמו, יכול היה להגיע אליהן רק בגיל זה.

ידיעה עצמית אנושית הינה ידיעת עולם

לדברי שטיינר, "החיים האנושיים של כל אדם ואדם הינם כמו כתב יד, תסריט על פיסת נייר", שעל מנת לקרוא אותם, עליו לפתח את היכולת לקרוא "קריאה קוסמית", אשר יכולה להירכש במלואה רק לאחר גיל 63. ללא יכולת זו, הוא יהיה כאדם המתבונן ביצירה מופלאה כגון 'פאוסט' של גתה, שאין ביכולתו לזהות אלא את האותיות מהן היא מורכבת, מבלי שתהיה לו יכולת לחבר אותן למילים ומשפטים. בכדי לקרוא את הקרמה ולהבינה, על האדם להגיע לגיל 63 ולפתח את הכלים המתאימים.

"עבור אדם המתבונן בכך, מראה הקרמה כצורה שנלקחת על ידי הגורל בחיים, הינו מראה מדהים, כה נעלה ומלכותי, שרק דרך הבנת האופן בו הקרמה קשורה לקוסמוס הרוחני, יוכל לגלות איכויות שונות של רגש ושל הבחנה. עבורו זה לא יישאר כידע תיאורטי. מה שאנו רוכשים דרך אנתרופוסופיה לא אמור להיות צבירה גרידא של אינפורמציה תיאורטית, אלא אמור לפעול על חיי המחשבה והרגש שלנו יותר ויותר, דרך כך שהוא משחרר אותנו מהרעיון שקיומנו הינו קיום של תולעת או שלשול, ומעיר אותנו לעובדה שאנו שייכים לארץ הרוחות. הקיום שלנו בין מוות ללידה מחדש נפגש עם הקיום בו אנו חיים על האדמה כשאנו סגורים בתוך עורנו. סודות העולמות מוכלים בצורה מיוחדת בתוך העור העוטף אותנו.

ידיעה עצמית אינה בשום פנים ואופן סנטימנטליות טריוויאלית עליה מרבים לדבר בזמננו. ידיעה עצמית אנושית הינה ידיעת עולם. וכך, כאשר חברים העניקו לי את ההזדמנות, כתבתי לעיתים קרובות עבורם את השורות הבאות:

"אם ברצונך להכיר את עצמך,התבונן במרחבי הקוסמוס

אם ברצונך לתפוס את מרחבי הקוסמוס,התבונן פנימה, לתוך עצמך"

שטיינר, 'יחסי קרמה 7', 2015, הרצאה 2, עמ' 40-41

שטיינר - יֵשׁוּת אָדָם עוֹלָם

חַפֵּשׂ בְּתּוֹךְ עַצְמְךָ

וְתִמְצָא אֶת הָעוֹלָם

חַפֵּשׂ בְּמֶרְחֲבֵי תֵּבֵל

וְתִמְצָא אֶת עַצְמְךָ

שִׂים לֵב לפעימת המטוטלת

בֵּין הָעַצְמִי לָעוֹלָם

וּלְךָ תְּגַלֶה עַצְמָהּ

יֵשׁוּת אָדָם עוֹלָם יֵשׁוּת עוֹלָם אָדָם

מידע למתודת עבודה 3

ספרו על אירוע או תקופה בחייכם בהם ידיעת עצמכם הובילה לידיעת העולם או לחלופין, ידיעת העולם הובילה לידיעה עמוקה יותר של עצמכם.

אירוע ביוגרפי - מה נולד אצלי בשביעון התשיעי ?

חווית הכניסה לשביעון התשיעי – מפי אלון (שם בדוי)

אלון, בן 57, בוגר בית הספר 'כחותם', כתב על התהליך אותו הוא עובר ועל השינויים אותם הוא חש בעקבות כניסתו לשביעון התשיעי:

"מה נולד אצלי בשביעון התשיעי ? עוד קצת, עוד חמש וחצי שנים, ואהיה בן 63, הגיל שבו, על פי דבריו של שטיינר לפחות, אכנס להוויית קיום רוחית, חופשית, ומשוחררת לחלוטין מקארמת העבר.

המחשבות על - מה עשיתי עד היום? איזו משמעות אני רוצה לתת לחלק חיי הנותר? מה יהיה באמתחתי כשאתייצב לפני בורא(י) עולם בבוא העת? - מחשבות אלה החלו להכות אצלי שורשים כבר לפני גיל 56, תחילתו של השביעון התשיעי, שביעון 'אדם הרוח', על פי חוקי הביוגרפיה האנתרופוסופית.

גיל 55 ו- 9 חודשים הוא גיל מצוין לכך - 'קשר ירח' שלישי, המועד בו מערך הכוכבים חוזר בפעם השלישית למצב בו היה בעת לידתי, ומאפשר לידה של משהו חדש.

וגיל 49 - 'שחרור העבדים', והאפשרות לתחילת היציאה לחופשי, היה הגיל בו החלטתי להתחיל את הכשרתי כיועץ ביוגרפי.

אז נכון שאת השביעון הקודם ביליתי בהכשרה זו, ולכן המחשבות הללו אינן זרות לי.

אבל משהו קרה במעבר לתוך השביעון הנוכחי.

הגוף הפיזי, ההולך ונחלש עם השנים, וגוף הנפש-שכל, שגם הוא כבר התעייף משנים רבות של דרמות וריגושים, כאילו פינו מקום לדרך חדשה, מבלי להתנגד, מבלי להציב שאלות חומריות ורגשיות (ולא שאין לאלו מקום), ואיפשרו לרוח העצמיות, להוליד מתוכה את ההחלטה, הכל כך ברורה מאליה - ללמוד חינוך, לקבל תעודת הוראה, לצאת ללמד את המקצוע אותו אני אוהב, ולהיות מעורב בחינוכם ועיצובם של בני נוער, שהגורלות, שלהם ושלי, יחליטו להפגישנו אלו עם זה.

מרבית שנותיי עסקתי לפרנסתי בעולם החומר, החל מתכנון תהליכים בקווי ייצור בתעשיית ההיי-טק, דרך עיסוק במכירות של ציוד וחומרים לתעשייה זו, ועד לעיסוק שליווה אותי ב- 3 השביעונים האחרונים, ושעניינו בעיקר כסף - לא שלי, של אחרים, שאינו ניתן בתמורה למוצר כלשהו, אלא כפיצוי על נזקים שנגרמו. החומר בהתגלמותו. עיסוק שהציב אותי מדי יום, על חודה של לשון המאזניים, בין אלו שצריכים לשלם (אבל רוצים לשלם כמה שפחות, אם בכלל) לבין אלו שרוצים לקבל (ורובם - כמה שיותר, כמובן).

חברים שזוכרים אותי מגיל 23, אומרים שכבר אז אמרתי שאני רוצה להיות מורה. והרצון הזה ליווה אותי לאורך השנים, ככמיהה שלא מומשה, בגלל פחדים הישרדותיים ושאלות קיומיות.

ואז, לקראת גיל 56, הפחדים והשאלות כאילו נעלמו, הפכו לבלתי רלוונטיים, והידיעה שהמעבר לעיסוק בהוראה עשוי להביא אתו שינויים חומריים, גם היא הפסיקה להיות שיקול.

מה שנותר, הוא הידיעה הברורה, הפשוטה והנכונה, שזה מה שאני צריך לעשות.

כמי שהשאלה 'האם מה שקורה הוא מה שצריך לקרות?' מלווה אותו כל חייו כשאלת גורל, וכצו קארמתי, קבלת ההחלטה עבורי היתה קלה ובאה ממקום שהבשיל שנים רבות.

אפילו הידיעה ש- 'אם לא עכשיו אימתי?', לא היוותה שיקול בקבלת ההחלטה. זו הגיעה ממקום פנימי, אמיתי, פשוט ונכון.

ובצד תהליך ההתפתחות שהביא לקבלת החלטה זו, התגלו/הופיעו שינויים דומים נוספים, שבאים לידי ביטוי גם במישורים אחרים:

בעולם המשפחתי: למרות שהבית מלא בבת זוג ובשני בני נוער מתבגרים, מצב שמזמין עימותים והתגוששויות (וגם אלה היו בשנים הקודמות, ולא נמנעו מבני הצעירים, כי ההתבגרות הרי מתחילה היום מוקדם יחסית), הרי שהרבה יותר קל לי לקיים את ההתגוששויות ההכרחיות, לא מהמקום הפיזי/רגשי שלי, אלא ממקום יותר מקבל ויודע.

ובעולם העבודה: אף שהעיסוק הנוכחי שלי מזמין – עבורי, כמובן, כמי שתמיד 'ידע' מה נכון ומה צריך להיות – מצבים אינסופיים של חוסר הסכמה, שבעבר התלווה אליהם תסכול לא קטן, הרי שכיום גם מצבים אלה, מתקבלים (יותר ויותר) כפשוטים, חיצוניים (מנקודת מבטי), ומשום כך - קלים לפתרון.

יש בכל אלו הרבה וויתור - וויתור על דברים שאין בהם צורך יותר, וויתור על הלך רוח שכבר לא משרת אותי - ופינוי מקום לצמיחה של החדש, מתוך הפנימי האמיתי."

מידע למתודת עבודה 4

אם אתם בשביעון התשיעי או בתחילתו - ספרו על הרהורים, מחשבות או תובנות שנבעו מתוך השלב הזה בחייכם .

במידה ועברתם את גיל 63, ספרו על גיל 63 שלכם.

גם הפסיכולוגיה עברה במהלך השנים שינוי ביחסה לאדם בשנות חייו המאוחרות: מתפיסה המצמצמת את טווח ההתפתחות לשנות חייו הראשונות של האדם, לתפיסה הרואה את שנות החיים המאוחרות כשנים חשובות ובעלות משמעות בהתפתחות האדם. תרמו לתפיסה חדשה זו תיאורטיקנים רבים כמו קרל גוסטב יונג וויקטור פרנקל, בהם עסקנו בקורס זה בהקשרים אחרים. ראוי לציין בהקשר זה את תיאורית השלבים של הפסיכולוג אריק אריקסון אשר היה אחד המובילים בשינוי היחס ליכולתו של האדם להמשיך ולהתפתח בחייו הבוגרים:

אֶ‏ריק הוֹ‏מבּ‏וּ‏רגֶ‏ר אֶ‏ריקסון (1902- 1994)

היה פסיכולוג יהודי אמריקאי, הוגה תאוריית השלבים הפסיכו-חברתית , מהתאוריות החשובות ביותר בפסיכולוגיה ההתפתחותית. התאוריה של אריקסון מהווה למעשה פיתוח של תאוריית ההתפתחות בשלבים פסיכו-סקסואליים של זיגמונד פרויד ומקובל להעמידן זו מול זו. בעוד פרויד הבליט את המוטיב היצרי והמיני שבאדם, ביכר אריקסון להתייחס לאדם בהקשר החברתי.

שלב הבגרות המאוחרת - "אחדות האני" - שלמות לעומת ייאוש

בעוד שבמודל ההתפתחות הפסיכוסקסואלי של פרויד, נעצרת התפתחות האדם בגיל ההתבגרות, מתייחס המודל של אריקסון לחיי האדם השלמים, עד מותו. יתרה מכך, פרויד טען שהאישיות כולה מתפתחת ומתעצבת עד גיל חמש שנים, בעוד שאריקסון הרחיב את היריעה עד גיל הזיקנה.

אריקסון שלל את רעיון ה"קבעון" של פרויד, אליו מגיע אדם כתוצאה מהתמודדות בלתי מוצלחת עם בעיה, באחד משלבי ההתפתחות. במקום זאת, מתאר אריקסון כל שלב התפתחותי כדילמה אשר בה מוצג משבר (Crisis), אותו על האדם לעבור בהצלחה על-מנת לזכות בהתפתחות נוספת. לכל שלב קיימת תוצאה רצויה, במידה בה פתר האדם את המשבר ואז זכה באותה המעלה הייחודית לאותו שלב, ותוצאה לא רצויה, בה המשבר אינו נפתר.

את השלב האחרון בחיי האדם, המקביל פחות או יותר לשביעון השמיני והתשיעי ביעוץ הביוגרפי, כינה אריקסון – שלב הבגרות המאוחרת - "אחדות האני" - שלמות לעומת ייאוש (החל מגיל 50).

זהו שלב הזיקנה, ובעצם השלב האחרון בחיים, והתחושות החיוביות או השליליות שיתעוררו באדם, יעלו כתוצאה מההתבוננות הרטרוספקטיבית בחיים. האדם משלים את תפקידו כאחראי לעצמו וילדיו, בסיכום כל השלבים הקודמים בהם נטל חלק. אריקסון כינה שלב זה "תֵמוֹת האני".

בשלב זה נערך סיכום של הישגים וכישלונות בחיים, והגעתו של האדם לסיפוק מחודש מחייו, מאפשרת לו לחוש את אחדות האני. האדם יקבל בסיפוק והשלמה את חייו, על הטוב והרע שבהם, וחש שיש לחייו משמעות וחשיבות; הוא משלים עם עובדת המוות, כסיום של חיים מספקים ומשביעי הרצון. מצב נפשי זה כולל קבלה מוחלטת של ההיסטוריה האישית ושל מעגל החיים האישי, כדבר הכרחי ללא אלטרנטיבות. נוצר ביטחון בכושר האישי לסדר ולמשמעות.

להשלמת מעגל זה, סובר אריקסון, הכרחי גם אימוץ דמויות מופת בחברה וחיבור אליהם, השתתפות בהליכה אחרי מנהיגות או בנטילת אחריות של מנהיגות בחברה.

לעומת זאת, ייאוש ופחד מפני המוות, מתרחש כאשר אין השלמה וקבלה של החיים בעבר ובהווה. האדם חש החמצה, מרירות, חרטה ואי שביעות רצון. תחושה כזו עלולה ליצור אצלו קושי להשלים עם סיום החיים, ולגרום לו לסגת לתלות ילדותית.

במידה ושלב זה נפתר באופן חיובי, יחווה האדם תבונה, שמשמעותה- היכולת לתחושת השלמות של האני; הבנה עמוקה של החיים וקבלתם ללא רגשות של חרטה ותסכול.

בדומה ליעוץ הביוגרפי הרואה בשביעון התשיעי שיקוף של השביעון הראשון, סבר גם אריקסון, כי קיים קשר וקיימת השפעה בין השלב הראשון של מעגל החיים לאופן סיומם – הוא ראה באמון, אשר נרכש בשלב הראשון של החיים, במידה והאדם פתר משבר זה בהצלחה, ובמידה וזכה להורים אשר ניתן לסמוך עליהם, מפתח, לא רק עבור החיים, כי אם גם עבור סיומם. וכך הוא אומר: "ילדים בריאים לא יפחדו מפני החיים, אם שלמות הוריהם מספקת שלא לפחד מפני המוות".

שבתאי וממד הזמן

שבתאי הנו כוכב לכת מאוד איטי, הוא מקיף את השמש במשך 30 שנה, כשנתיים וחצי בכל אחד מהמזלות. השביעון התשיעי מתאפיין בהאטת הקצב ופיתוח יכולות של זיכרון וחשיבה מקיפה, חכמה היקפית שרואה הכל.

על פי מדע הרוח האנתרופוסופי, בשבתאי קדמון נולד לראשונה ממד הזמן, ועל כן שבתאי הינו שליט הזמן. שבתאי מאפשר לאדם להתבונן לאחור על חייו, לסרוק אותם ולגעת ב"גרעין" של הדברים, במהותם.

התנועה בין היקף למרכז

השביעון התשיעי, חוסה תחת כנפיו של סטורן -שבתאי.

צורתו הפיזית של שבתאי הינה צורה מדיטטיבית - של מרכז וטבעות. בצורתו הפיזית מגלם שבתאי מרכז והיקף ואת התנועה ביניהם, היוצרת את נקודת ההיפוך בין ההיקף המצטמצם למרכז המתרחב. על כן, בשביעון התשיעי, ההיפוך, שהחל כזרע באמצע החיים יכול להעמיק. יכולתו של האדם לראות את עצמו כהיקף ומרכז בו זמנית ולהחליף ביניהם, מאפשרת לו לחוש עצמו כישות אדם-עולם, להתקרב אל האינסוף ולהעניק את פירותיו לעולם.

על-פי שטיינר, שבתאי הינו כוכב שביט אשר עצר ואסף את הזנב מסביבו וכך נוצרו טבעותיו – הטבעות מהוות למעשה 'חומר שביטי'. כוכב שביט הינו כדור אש עם זנב ארוך. לשביטים יש תפקיד חשוב במערכת השמש, הם אחראים על ניקיון הכוחות האסטרליים שהצטברו ואכן, השביעון התשיעי, מתאפיין בניקיון הכוחות האסטראליים – הנפשיים, ויכולת הולכת וגוברת של האדם לחבור למהותו הרוחנית.

ברמה הגופנית קשור שבתאי לשלד באדם, וללבו.

בתוך השלד האנושי הבוגר (בניגוד לתינוקות), העצם הינה כוח מת, אך במֵח העצם נוצרות כל הזמן כדוריות דם אדומות; מתרחשת שם תחייה של כוחות חדשים. תמונת ההיפוך בין מרכז להיקף באה לידי ביטוי גם בגוף האדם.

תמונה זו מתרחשת גם בלב האנושי – נקודת היפוך של תנועת הדם בגוף – מהיקף למרכז, ממרכז להיקף.

בהתפתחות העוברית ברחם, מתפתח הלב לפני המוח. בתחילת ההתפתחות העוברית נוצרת מערכת של דם עם זרימת דם - מתחילה תנועה של דם ללא לב. לדם יש תנועה עצמית, עד שבשלב כלשהו נוצרת נקודת היפוך ותנועת הדם מתחילה לזרום חזרה. בתוך התהליך הזה, מתעבים כלי דם בהדרגה לשריר, וכך נוצר שריר הלב.

זהו הביטוי של אדם הרוח, המגיע עד לרמה הפיסית של גוף האדם – יכולתה של הרוח לחדור עד הגוף, ולעשות טרנספורמציה של החומר במובן המלא. ניתן לראות כי תמונת ההיפוך חיה עמוק מאוד בתוך המבנה האנושי – המבנה האנושי בנוי באופן שיאפשר לאדם לעשות את ההיפוך!

מדיטציית נקודה ומעגל

במחזור ההרצאות שנתן רודולף שטיינר על החינוך המרפא הוא מתאר את מדיטציית "הנקודה והמעגל", שנועדה לאפשר חוויה והפנמה של ההיפוך, ושל תנועת המטוטלת של השתנות היקף העולם למרכז ישותו של האדם, ומרכז ישותן להיקף:

"נסו להרגיל עצמכם להחיות כל ערב את מודעתכם לרעיון: האל בתוכי. האלוהים בתוכי – או רוחו של אלוהים, או כל ביטוי אחר שאתם מעדיפים להשתמש בו. לאחר מכן, בבוקר, תנו לידיעה: אני בתוך האל לקרון החוצה לאורך כל היום. וכעת, קחו בחשבון! כאשר אתם מחיים בתוככם את שני הרעיונות הללו, אשר אינם נשארים יותר בגדר מחשבות מעורפלות, אלא הופכים למשהו מוחש ונתפס בפנימיותכם, כן, אפילו הופכים לאימפולסים של רצון בתוככם, מה למעשה אתם עושים?

תחילה יש לכם את התמונה הזו לפניכם: האל נמצא בתוכי.

ובבוקר המחרת יש לפניכם את התמונה: אני נמצא באל.

שתי התמונות הן למעשה אחת, והן זהות וכעת אתם חייבים להבין: כאן יש לכם עיגול (צהוב[1]) ונקודה (כחולה [2] ).

זה לא נראה כך בערב, אבל בבוקר האמת של זה יוצאת לאור. ובבוקר עליכם לחשוב: הנה עיגול (כחול) הנה נקודה (צהובה). כן, עליכם להבין שהעיגול הוא נקודה והנקודה עיגול. עליכם לרכוש הבנה עמוקה של עובדה זו".

[1] "צבע צהוב – הוא הזוהר של הרוח. הרוח קורנת החוצה, ממלאת את המרחב בנוכחות שלה, זוהרת מבפנים לעולם. כך גם הצהוב, בטבעו הקורן מנקודת 'האני' החוצה לעולם".

[2] "צבע כחול – הוא הזוהר של הנפש. חווית הנפש היא חוויה של התכנסות, הפנמה, ביטוי לעולם הפנימי – רגשי של האדם. כך גם הכחול בטבעו המכנס, ומכאן הקשר בין הצבע 'כחול' לטבע הנפש.

" זהבי, דרך הצבע, 2010

מידע למתודת עבודה 5

חזרו וקראו את מדיטציית הנקודה והמעגל ונסו לתרגל אותה במהלך השבוע הקרוב, בכל ערב לפני השינה, ובכל בוקר, בעת הקימה.

תארו את החוויה שלכם ואת התובנות אליהן הגעתם בעקבותיה.

הכוח של שבתאי בתהליך הייעוץ הביוגרפי

בכלים של היועץ הביוגרפי, הקשורים בפלנטות, מהווה שבתאי את בן זוגו/ משלימו של הירח. אין זה מקרי כי הירח קשור בשביעון הראשון, ואילו שבתאי, קשור בשביעון התשיעי – המהווה את שיקופו.

הכלי של הירח בתהליך הייעוץ הוא כלי של שיקוף, הדהוד דבריו של המיועץ – ניתן לומר כי הירח נמצא בהיקף. שבתאי קשור בהבנתה וגילויה של שאלת הלב - השאלה העמוקה, הטמונה מעבר לשאלה הגלויה, עימה בא המיועץ לטיפול; שבתאי חודר לפנים, למרכז.

ההגעה לשאלת הלב כרוכה בדרך של צמצום וניקוי (בדומה לכוכב השביט המנקה את הכוחות האסטראליים), הגעה לתמצית העניין מתוך המידע והסיפורים. שאלת הלב מובילה מהעבר לעתיד, ובכדי להגיע אליה על היועץ להימנע מהתקבעות והיאחזות בזיכרון וידע קודם. כמו כל אדם בשביעון התשיעי, כך גם היועץ, הרוצה להיעזר בכלי של שבתאי, נדרש לוותר על אחיזותיו בישן ובמוכר, ולאפשר לדברים חדשים לעלות כל הזמן; לפנות עבורם חלל.

מידע למתודת עבודה 6

ספרו על כוחו של שבתאי בחייכם (גם אם עוד לא הגעתם לשביעון התשיעי) - היכן אתם יכולים לזהות אותו? עד כמה הוא דומיננטי? כיצד הוא משרת אתכם?

יסודות חופפים באלוהות ובאנושות

"אפשר לראות בשלושת המרכיבים העליונים יותר של הישות האנושית – כלומר, במרכיב הנצחי – כשלושת היסודות העילאיים יותר באדם, ובד בבד שלושת היסודות שבאלוהות עצמה. לאמיתו של דבר מהווים שלושת היסודות העליונים ביותר של הטבע האנושי, בד בבד את שלושת היסודות הנמוכים ביותר של האלוהות, הקרובה ביותר לאדם. מִניַין יסודות האדם חייב להתחיל בגוף הפיזי, להמשיך בגוף האתרי, הגוף האסטרלי והאני ולאחר מכן – מרוח העצמיות ועד לאדם הרוח. אולם מניין מפורט חופף של היסודות של אותן ישויות אלוהיות, אשר העניקו טיפה ממהויות נפשן לאדם בפרק הזמן אודותיו מדברים אנו – בעבר הרחוק – חייב להתחיל ברוח העצמיות, להמשיך ברוח החיים ובאדם הרוח, ואז להמשיך ליסודות שמעל לאדם הרוח, אודותיהם יכול אדם בן דורנו להגות, אך ורק בהיותו תלמיד ההתקדשות.

אתם רואים שניתן לראות בשלושת היסודות של טבע אנושי עליון יותר שלושת יסודות אלוהיים, והיום כך נחשבם, לא כיסודות אנושיים, אלא אלוהיים ונתאר אותם בהתאם. היסוד העילאי ביותר בנו, אותו נפתֵח אך בסוף ההתגשמויות הארציות שלנו, או אפשר לומר, בסיום הנתיב הפלנטרי הנוכחי שלנו – קרוי במונחי המדע הרוחי או האוקולטי אדם הרוח. את המהות המקורית של יסוד אנושי זה, ניתן להשוות באורח קלוש לאלמנט הרצון שבטבע האנושי של ימינו. השוואה זו איננה מדויקת ומהווה רמז קלוש בלבד. ובכל זאת – האופי המהותי של יסוד עליון ביותר זה מבין היסודות האלוהיים אשר בנו – טבע רצון לו – מעין רצון. אלמנט רצון זה אשר בנו, שהיום הוא מפותח באורח דל בלבד בישותנו הפנימית, ייעשה בנתיב ההתפתחות הממשיכה ומתקדמת אשר לנו – לייסוד שליט בנו.

הרצון האלוהי מבטא עצמו ברבגוניות ללא קץ, בהחדירו על ידי כך חיים ליקום כולו. במדע הרוחי מוכר תהליך זה של האלוהות המשכפלת עצמה ברבגוניות ללא קץ בריבוי כפול ומכופל כ-''מלכות''[1] בהיבדלות מן הרצון עצמו. הרצון מהווה את הנקודה המרכזית, והשתקפותו את המלכות (או הממלכה). ניתן להשוות, במשמעות זו, את הרצון לאדם הרוח (אטמא) ואת הממלכה או את הבבואה הנשקפת של הרצון – לרוח החיים (בודהי). המלכות מצידה יוצרת את ישות האלוהי ברבגוניות לאין קץ. ראו זאת במלוא האפשרות, ולפחות כשהדברים אמורים ביחס למלכותנו, לריבויינו וליקום שלנו.

התבוננו בהתגלויותיה הנראות לעין במינרלים, בצמחים, בבעלי חיים ובבני אדם. הממלכה מתגלה בכל ישות וישות מכל אלה, עובדה שלשוננו אף היא מביעה במונח: "ממלכת המינרלים", ''ממלכת הצומח'', ''ממלכת בעלי החיים'' ובכל החלוקות של היקום שלנו. הממלכה מהווה את כל אלה. וכל אחת מהן בנפרד מהווה ממלכה. אם נבחן את כל שפות הפרטים הכלולים בדבר, ניווכח לדעת שטבע כולם אלוהי הוא, בכולם משתקפת הישות האלוהית, כשם שהישות המרכזית נשקפת בכדור חלול.

וכך, כשמסתכל משקיף בעולם, במשמעות המחקר הרוחי, הוא רואה את אלוהים המשתקף בכל ישות אנושית, המהווה ביטוי ובבואת האלוהי. בסדרות מדורגות של ישויות וברב-גוניות לאין קץ, מופיעה האלוהות בממלכה, והישויות ניכרות זו מזו – במשמעות מדע הרוח – בשמותיהן. צופה – המצוי בשלב די מרומם כדי להתבונן בכל הישויות הנבדלות הללו כעל אֶמַנָצִיוֹת או האצלות - נביעות של האלוהי - מסוגל להעניק לישויות אלה את שמותיהן, לתת לכל התגלות והתגלות של האלוהי את שמה.[2]

מכל הישויות אשר ביקום הוגה רק האדם לבדו בשם של כל אחד ואחד מהמרכיבים הנבדלים של הריבוי העצום של הממלכה, באבחנת כל אחד ואחד מהאחרים. הרצון, כפי שציינו, נמשל לאדם-הרוח (אטמא). הממלכה (המלכות) או הבבואה הנשקפת שלתוכה נמזג הרצון, נמשלת לרוח-החיים (בודהי). השלישי מבין שלושת היסודות האנושיים העליונים יותר הנאצלים מאת האלוהי, ושעל ידו נבדלים במהותם המרכיבים השונים של הריבוי העצום של הממלכה ונקראים בשם נפרד – ניתן להמשיל לרוח-העצמיות(מאנאס). המדע האוקולטי של הדתות השונות הורה כך בפשטות מֶה היה הדבר אותו האצילה האלוהות, אשר זרם לתוך האדם על מנת להיעשות לבבואתו הנצחית, או לאב-טיפוס לו.

וכך – אם תוכלו לראות עצמכם במצב זה, אליו עליכם להתנשא בסופו של דבר – מצב אדם-הרוח – כי אז תכירו בטבעו, טבע הרצון.

אם תתרוממו במחשבה לתפיסה מקיפה של נושֵא הרצון- ובמילים אחרות: לרוח החיים – אתם תראו שזוהי הממלכה המייצגת זאת בספירה האלוהית.

אם תתרוממו עד כדי חדירה לתפוס מה מציינים השמות או המושגים או האידיאות של הדברים ברוח – כי אז תראו שזהו השם המייצג תבונה זו בספירה האלוהית.

החוכמה הקמאית אכן מגלה שהאצלת-האלוהות שזרמה לתוך הטבע האנושי על מנת לעצב את מרכיבו הנצחי מכילה שם, מלכות ורצון. וכך אפשר להבחין במה שקרוי המשולש העליון באדם, מרכיב של האלוהי."

שטיינר, 'תפילת האל', 1907

[1] מעניינת ההשוואה בין מושג זה לספירת המלכות בקבלה היהודית, הספירה הנמוכה ביותר מבין עשר הספירות.

[2] יט וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ. כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; בראשית פרק ב'

אדם הרוח והרצון

כפי שניתן לראות בקטע זה, קושר שטיינר בין 'אדם הרוח' ובין הרצון. הרצון, על פי מדע הרוח האנתרופוסופי, הינו מסתורי ביותר, ואנו נתאר אותו בשיעור זה רק על קצה המזלג. קיים רצון גלוי ורצון סמוי – הרצון הסמוי נסתר מעיני האדם רוב חייו. הרצון הסמוי הנו רצון הגורל, הקשור במעשי האדם בחיים קודמים, בקרמה אותה בחר בין מוות ללידה חדשה, על מנת להתפתח ולתקן.

"בכל אדם יושב למטה, כאילו מתחת לפני הקרקע, האדם האחר. באדם אחר זה חי גם האדם הטוב יותר, השואף תמיד במעשה שביצע, לעשות את אותו מעשה טוב יותר במקרה דומה בפעם הבאה. תמיד מהדהדת חרישית הכוונה הבלתי מודעת, התת מודעת, לבצע מעשה מסוים במקרה דומה טוב יותר".

שטיינר, 'ידע האדם', 'פרק 2' עמ' 53

הרצון הסמוי "חי בגפיים", במעשה, ולא במחשבה או באמירה. כאן ניתן לחוש שוב את הקשר בין אדם הרוח, לגוף הפיסי.

מידע למתודת עבודה 7

ילדים, במיוחד בשביעון הראשון (שהשביעון התשיעי כאמור מהווה את שיקופו) הינם 'ישויות רצון' – הרצון הסמוי שלהם עדיין פחות מוסווה ויותר גלוי לעין. נסו להיזכר בדבר מה אותו רציתם מאוד, עליו התעקשתם כילדים. זהו את טבעו הרוחני של הרצון הזה. (אפשר לעשות את התרגיל גם בהקשר לילדיכם).

הרצון הסמוי "חי בגפיים". פעמים רבות מובילות אותנו רגלינו לעבר גורלנו, מבלי שנהיה מודעים לכך. תארו אירוע בביוגרפיה שלכם, בו חשבתם שאתם הולכים למקום מסוים עבור מטרה מסוימת, ובדיעבד הובילו אתכם רגליכם כתוצאה מרצון הגורל (האדם השני), למטרה אחרת..

האם אתם אנשים בעלי כוח רצון חזק / חלש? כיצד בא הדבר לידי ביטוי בביוגרפיה שלכם?

הרצון הטהור - הויתור היוצר

הרצון הנו מרכיב חשוב בהגשמת הייעוד הרוחני. על מנת שיוכל להגשים את ייעודו, צריך האדם, במיוחד בתקופת האינקרנציה, להיות בעל כוחות רצון חזקים, ולפתח כוחות רצון במקומות בהם קיימת חולשת-הרצון.

אך בחלק השני של חייו, נדרש האדם לוותר על אותם כוחות רצון החזקים, בעזרתם בנה את הכלים שסייעו לו בהתפתחותו הרוחנית, ואיפשרו אותה.

על האדם לוותר על הרצון הגלוי שלו, המונע מתוך תשוקות ודחפים אסטראליים, בכדי שיוכל להתחבר לרצון הגבוה, הטהור, הנובע מתוך האני. בניגוד לרצון הגלוי החזק, הרצון הטהור הינו חרישי, ואינו כרוך בהפעלת כוח, נהפוך הוא - הוא כרוך בכניעה ובהקרבה.

מידע למתודת עבודה 8

ספרו על אירוע בחייכם הבוגרים, אשר בו ויתרתם על רצונכם לעשות דבר מה או לקבל דבר מה – תארו את התהליך אותו עברתם. האם בדיעבד, אתם יכולים לראות כיצד איפשר לכם תהליך זה התפתחות רוחנית?

כפי שלמדנו, מציינת האנתרופוסופיה שלושה מצבי חשיבה, הנמצאים מעבר לחשיבה הלוגית אינטלקטואלית: אימגינציה, אינספירציה, ואינטואיציה.

בכדי לפתח כל אחד ממרכיבים אלו, על האדם לעבור התפתחות רוחנית נוספת, גבוהה יותר. במהלך תהליך של חניכה רוחנית, הדרגה הגבוהה ביותר של חשיבה אותה ניתן לפתח, היא האינטואיציה. פיתוח האינטואיציה קשור ב"אדם הרוח" ובשביעון התשיעי, המכונה על כן- "השביעון האינטואיטיבי".

כפי שנאמר בשיעורים קודמים, פיתוחם של 'אדם הרוח' ושל האינטואיציה הינם שלבים מאוד מתקדמים, אשר האנושות ככלל טרם הגיעה אליהם, והם שייכים במידה רבה לעתיד. פיתוחם דורש התאמנות של חיים שלמים, ואל לנו להתיימר לפתח אותם בשיעור בודד או בקורס קצר.

עם זאת, מדגיש שטיינר במקומות רבים כי עלינו לעמול ולהשקיע מאמצים, עבור פיתוח כשרים וכלים לתקופות עתידיות, ועל-כן, אנו מוצאים לנכון להביא ידע זה ולנסות לגעת בו, גם אם באופן ראשוני, כנאמר ביהדות: "לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה." אבות ב' יט

"כל המתרחש באדם, מהווה השתקפות של מכלול התהליכים הקוסמיים הגדולים הקשורים עם קיומו. אם ברצונו להבין את התבוננויות התודעה העל חושית אודות התופעות שבין לידה ומוות, ואחר כך מן המוות עד ללידה מחדש, ביכולתו לעשות זאת אם רכש לעצמו את הכושר לפענח את ההתבוננות האימגינטיביות, בעזרת דימויים אותם סיגל לעצמו תוך התבוננות בתהליכים הקוסמיים הגדולים. התבוננות מעין זו מספקת את המפתח להבנת החיים האנושיים. לכן, התבוננות על השבתאי, השמש, הירח וכן הלאה הינה במובנו של מדע הרוח – בו בזמן גם התבוננות באדם.

באמצעות האינספרציה מגיעים להכרת הקשרים בין ישויות העולם העליון.

שלב הכרה נוסף מאפשר להכיר את הישויות הללו בעצמיותן הפנימית. שלב הכרה זה קרוי 'הכרה אינטואיטיבית' (אינטואיציה היא מילה בה עושים בחיים הרגילים שימוש בלתי נכון, כדי לתאר הבנה בלתי ברורה ובלתי מוגדרת של דבר מסוים, מעין רעיון הצץ והתואם לעיתים את האמת, אולם הצדקתו אינה ניתנת להוכחה. מה שמתכוונים אליו כאן, אין לו כמובן דבר במשותף עם סוג זה של "אינטואיציה". אינטואיציה מציינת כאן הכרה בעלת בהירות מלאה ומוארת, שהצדקתה מודעת במלוא מובן המילה לזה אשר רכש אותה.) להכיר ישות חושית פירושו להיות מחוצה לה ולשפוט אותה בהתאם לרושם החיצוני. להכיר ישות חושית באמצעות האינטואיציה, פירושו להתמזג איתה לחלוטין, להתאחד עם פנימיותה. להכרה זו מגיע התלמיד בהדרגה.

האימגינציה מובילה אותו לקלוט את התחושות לא כתכונות חיצוניות של הישויות, אלא כשהוא מכיר בהן זרימה-החוצה של הנפשי-רוחי. האינספרציה מובילה אותו הלאה אל פנימיותן של הישויות. דרכה לומד הוא להבין מה מהוות ישויות אלו אחת ביחס לרעותה. באינטואיציה הוא חודר אל הישויות עצמן...

מי שמבקש להכיר את האדם באמצעי האימגינציה והאינספירציה בלבד, נעלמים ממנו בדיוק אותם תהליכים של ישותו הפנימית של האדם, המתרחשים בתקופה שבין התגשמות אחת לשנייה. לכן, רק ההכרה האינטואיטיבית מעניקה את האפשרות למחקר מעשי על החיים החוזרים ועל הקארמה. כל מה שעשוי להימסר כאמת על תהליכים אלה, חייב לנבוע מהמחקר באמצעות ההכרה האינטואיטיבית. אם מבקש אדם להכיר את עצמו בישותו הפנימית, ביכולתו לעשות זאת רק על ידי האינטואיציה. באמצעותה הוא קולט לתוכו את מה שעובר בו מחיים ארציים לחיים ארציים."

שטיינר, 'מדע הנסתר בקוויו העיקריים', 1998,עמ' 219-220

מידע למתודת עבודה 9

פיתוח היכולת האינטואיטיבית קשור בפיתוח הרצון הגבוה של האדם. שטיינר מציע תרגילים שונים לפיתוח יכולת החשיבה ולהגמשתה, וכן לחיזוק הרצון. אחד התרגילים שהוא מציע הוא לשחזר כל לילה, לפני השינה, את כל מה שעברנו באותו היום אך בסדר ההפוך להתרחשותם, כאילו עובר לנגד עיננו סרט לאחור. במהלך השחזור, עלינו לנפות מתוך ההתרחשויות את כל החלקים האסטרליים ולנסות לראותם באורח "נקי".

במהלך השבוע הקרוב, נסו לבצע תרגיל זה כל יום, לפני השינה. ספרו על התהליך שעברתם בעקבותיו.

כתבו את השביעון התשיעי (אם הגעתם אליו...)

נספח - גיל 72

רשימה ביבליוגרפית

רשימה ביביליוגרפית

שטיינר, ר. (1922), "קוסמולוגיה, דת ופילוסופיה – הרצאה 10 - תפילת האל- משמעותה של תפילת אבינו שבשמיים", מתוך הארכיב החינמי לכתבי רודולף שטיינר של דניאל זהבי, GA96
שטיינר, ר. (1983), "יחסי קרמה כרך ג'", הוצאת מיקרוקוסמוס.
שטיינר, ר. (1998), "מדע הנסתר בקוויו העיקריים", הוצאת תלתן, GA 13
שטיינר, ר. (2006), "גוף, נפש, רוח", הוצאת מיכאל, הרדוף.
שטיינר, ר. (2006), "ידע האדם", הוצאת תלתן, GA 293
שטיינר, ר. (2008 – מהדורה 7), "כיצד קונים דעת העולמות העליונים?", הוצאת מיכאל, הרדוף.
שטיינר, ר. (2015), "יחסי קרמה 7", תורגם על ידי: בן דור, א. הוצאת כחותם, GA 239