לאנתרופוסופיה אין הגדרה קבועה אחת, וכל אנתרופוסוף שתשאלו אותו "מהי אנתרופוסופיה?" יענה לכם קצת אחרת, והתשובה שלו תיקבע בהתאם ליחס הפנימי שלו כלפי האנתרופוסופיה באותו הרגע.
מקור המילה "אנתרופוסופיה" הוא ביוונית; אנתרופוס – אדם, סופיה – חכמה, אנתרופוסופיה – חכמת האדם. האנתרופוסופיה נקראת גם "ידע האדם", או "מדע הרוח". היא נוסדה על ידי ד"ר רודולף שטיינר (1861 – 1925), שנולד בהונגריה (קראטיה של היום) וחי בווינה וגרמניה.
שטינר היה פילוסוף, מדען, מחנך, אמן ואדם בעל יכולת רוחנית גבוהה מאוד, שאפשרה לו לראות ולחוש את העולם הרוחי באותו אופן שבו אנו חשים את העולם החומרי. עם יכולת זו, ועל בסיס הכשרתו כמדען, חקר שטיינר את עולם הרוח באופן מדעי והפירות של המחקר הזה הוא “מדע
הרוח האנתרופוסופי”, גוף של ידע רוחני ודרך התפתחותית שניתן לצעוד בה.
רודולף שטינר עצמו הגדיר את האנתרופוסופיה, ואת האנתרופוסופים, באופן הבא:
"אנתרופוסופיה היא שביל של ידע המקשר בין הרוחני שבאדם לרוחני שבעולם. אנתרופוסופים הם אלה שחווים שאלות על אודות טבע האדם והעולם כצורך קיומי, בדיוק כמו שהם חווים רעב וצמא".
חתן פרס ישראל פרופ' שמואל הוגו ברגמן (1883 – 1975) הכיר את רודולף שטיינר באופן אישי והושפע ממנו עמוקות. הוא הגדיר את האנתרופוסופיה במילים הבאות:
"מדע הרוח האנתרופוסופי פותח לפני האדם המודרני דרך להשקפת עולם רוחנית ואנושית חדשה. במרכזה נמצאת האישיות החופשייה והחושבת של האדם העצמאי, המסוגל להתעלות להבנה וניהול מוסרי של חייו מתוך עולם רוחני צרוף".
ויפתח בן אהרון, הנחשב כיום לאחד המורים החשובים לאנתרופוסופיה בישראל, הגדיר את האנתרופוסופיה באופן הבא:
"אנתרופוסופיה היא קודם כל "מדע הרוח" וככזאת היא פונה אל האדם מתוך הדגשת היסוד החשיבתי המודע והער. ועם זאת היא באה לענות על צורך קיומי החורג מתחום החשיבה בלבד: משאלת-הלב למשמעות וכיוון, והשאלות החברתיות, האקולוגיות והחינוכיות של תקופתנו. היא רוצה לעורר את האדם לפעילות חופשית יוצרת, וליוזמה והגשמה רוחנית. היא מצביעה על כך שהאנושות חוצה בתקופה זו ממש את הסף אל הוויית האני האמיתית כישות-אדם-עולם. בכוחה להפוך לשפה שבה יכול האדם הניצב על סף להגיע לידי שיחת חיים עם הרוח".
(מתוך אתר המגזין האנתרופוסופי אדם עולם)