"אם נמשיך כלפי מעלה, נגיע לישויות אשר עומדות קרובות לאדם ומכונות בנצרות האזוטרית: מלאכים, ארכי-מלאכים, ישויות ראשונות או עוצמות ראשונות. כמו גם בשמות: אנגלווי, ארכי-אנגלוי וארכאי. בספרות התיאוסופית מכונים הארכי-מלאכים גם רוחות-האש, והישויות הראשונות – רוחות-האישיות.
ישויות אלו – אשר עומדות בין האדם ובין הישויות האחרות אליהן התייחסנו אתמול, הישויות המגיעות עד יופיטר, מארס וכו' – מקיימות באופן טבעי יחסים קרובים עם האדם על פני האדמה עצמה. תחילה נמצאים המלאכים או האנגלוי. הם עברו דרך המצב האנושי שלהם במהלך האבולוציה של ירח-קדמון, ובעיקרו של דבר, הם נמצאים באבולוציה הארצית הנוכחית שלנו, במצב בו יהיה האדם במהלך התפתחות יופיטר. הם עומדים בדרגה אחת גבוה יותר מאשר האדם. מה היא משימתן של ישויות אלו? נוכל להבין זאת, אם ניקח בחשבון את התפתחות האדם על פני האדמה.
האדם מתפתח מאינקרנציה לאינקרנציה. האבולוציה האנושית שלנו, כפי שהיא כעת, מגיעה עד לתקופת אטלנטיס הקדומה, דרך תקופת למוריה ומתחילה למעשה בתקופת למוריה הקדומה. האבולוציה הזו, דרך האינקרנציות האלו, תימשך לזמן ארוך, עד שלקראת סוף אבולוציית האדמה תגענה צורות אחרות של התפתחות אנושית. כעת, אתם יודעים שהדבר אותו אנו מכנים הגרעין או הליבה של האדם – האינדיבידואליות – ממשיך מאינקרנציה לאינקרנציה. אך אתם יודעים גם שמספר רב של אנשים אינם זוכרים, הם חסרי מודעות לגבי האינקרנציות שלהם, ועל הקורות אותם במהלך האינקרנציות הקודמות שלהם. רק אלו שפיתחו רמה מסוימת של ראיה על-חושית יכולים להתבונן באינקרנציות העבר שלהם.
איזו המשכיות יכולה הייתה להתקיים כלל בין האינקרנציות של בני האדם על פני האדמה – בהיותם נטולי זיכרון בנוגע לאינקרנציות הקודמות שלהם – לולא היו שם ישויות מסוימות, הנמצאות על מנת לקשר בין האינקרנציות הנפרדות, ולהשגיח על התהליך של האינדיבידואל מאינקרנציה אחת לשנייה? עלינו לייעד כל אחת מהישויות האלו לכל אדם ואדם, ישות, אשר בהיותה דרגה אחת מעל, יכולה להדריך את האינדיבידואליות מאינקרנציה אחת לשנייה. אלו אינן הישויות השולטות על הקרמה; אלו הן הישויות אשר שומרות את הזיכרון מאינקרנציה אחת לשנייה, כל עוד האדם עצמו אינו מודע לו. ישויות אלו הנן המלאכים. כל אדם הנו אישיות באינקרנציה מסוימת, ועל כל אדם משגיחה ישות בעלת מודעות, העוברת אתו מאינקרנציה אחת לשנייה. כך, גם אדם הנמצא ברמות נמוכות מסוימות של התחנכות יכול, אפילו אם הוא עצמו אינו יודע דבר אודות אינקרנציות העבר שלו, לשאול את המלאך שלו אודותיהן. הדבר אפשרי לגמרי עבור דרגות נמוכות מסוימות של חניכה. הישויות, שכמלאכים נמצאות דרגה אחת מעל בני האדם, צריכות להמשיך ולהשגיח על קו החיים כולו, אשר נטווה עבור כל אינדיבידואליות יחידה מאינקרנציה אחת לשנייה.
כעת, נעבור לקבוצה הבאה של הישויות: הארכי-מלאכים, ארכי-אנגלוויי או רוחות-האש. רוחות אלו אינן עסוקות באדם הבודד, באינדיבידואליות הנפרדת; יש להן משימה רחבה יותר. הן מכוננות סדר והרמוניה בין החיים האינדיבידואליים לבין קבוצות רחבות של בני אנוש, כמו לדוגמא: אומות, גזעים, וכדומה. בתוך האבולוציה של האדמה, משימתם של הארכי-מלאכים היא לכונן יחסים הרמוניים בין נפש היחיד לנפש-האומה או הגזע. עבור אלו החודרים לתוך הידע הרוחני, נפשות הגזעים הנן דבר השונה לגמרי ממה שהן עבור האנשים חובבי ההפשטות במדע בן זמננו, או עבור התרבות העכשווית בכללותה. בטריטוריה מסוימת (ניקח את גרמניה, צרפת או אטליה) חיים כך וכך אנשים, ומשום שהעין הפיזית רואה רק צורות אנושיות חיצוניות רבות, יכול כל אחד מחובבי-הפשטות אלו לדמות את מה שמכונה רוח-האומה או נפש-האומה, רק כרעיון מקיף כללי. עבור חובבי ההפשטות, רק בני האדם הנפרדים הנם ממשיים – לא נפש-האומה, לא רוח-האומה. עבור אדם החודר באמת במבטו לתוך פעולתם הפנימית של חיי הרוח, זו המכונה נפש-האומה או רוח-האומה – הִינה ממשות. בנפש-האומה חיות ושוזרות אותן הישויות המכונות – רוחות-האש או ארכי-מלאכים. הארכי-מלאך מסדיר, אם ניתן לומר כך, את היחסים בין האנשים הנפרדים ובין הגזע או האומה בכללותה.
כעת, נגביה לעבר אותן הישויות המכונות בפינו: רוחות-האישיות, הראשונים, הכוחות הבראשיתיים או הארכאי. אלו הן ישויות נשגבות יותר, בעלות משימה גבוהה יותר, הקשורה להמשכיותו של הקיום האנושי. ביסודו של דבר, הן מסדירות את מערכת היחסים הארצית של כל הדורות האנושיים על פני האדמה, והן חיות באופן כזה – שעל גלי הזמן, מתקופה לתקופה, הן עוברות טרנספורמציה בזמנים מסוימים ונוטלות גופים רוחניים."

 

"וכעת, הבה ונמשיך אל הישויות העילאיות של ההיררכיה השנייה – רוחות-הצורה, רוחות-התנועה ורוחות-החכמה. אלו הן הישויות העילאיות, אותן אנו פוגשים בעוברנו דרך שער המוות, הווה אומר – בחיים שבין המוות לבין לידה מחדש. שם פוגשים אנו בנפשות (souls) שחיו עמנו עלי אדמה; אך מעל לכל, אנו נפגשים עם הישויות העילאיות של ההיררכיה השנייה, ויחד עמן גם ההיררכיה השלישית; אולם ההיררכיה השנייה היא היא החשובה שם ביותר. עם הישויות העילאיות של ההיררכיה השנייה, אנו פועלים במהלך הזמן שבין המוות לבין לידה מחדש, על כל מה שהרגשנו בחיינו הארציים, על כל מה שגרמנו להתהוות במערך גופנו. וכך, בצוותא עם ישויות עילאיות אלו, אנו מעבדים את חיינו הארציים הבאים."

שטיינר, 'יחסי קרמה 1', הרצאה 6 עמ' 45, 1924