תוך כדי אזעקות – וגם בתקווה שתוך כדי קפה. ( מעוכן - 27/3/2026)
הבוקר אני מניחה לפנינו באהבה גדולה את מילותיה של לאה גולדברג, מתוך ייחול, געגוע, תקווה ואופטימיות לימים פשוטים ורגילים.
הַאֻמְנָם, הַאֻמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִּסְלִיחָה וּבְחֶסֶד,
וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה, וְתֵלְכִי בּוֹ כַּפֶּתִי הַמִּיָּד.
וּמַחְשׁוֹף כַּף-רַגְלֵךְ יִלְטַף אֶת עֲלֵי הָאַסְפֶּסֶת,
אוֹ שִׁבֳּלֵי קָמָה יִדְקְרוּךְ וְיִמְתַּק דִּקּוּרָם לָךְ מְאֹד.
אוֹ שֶׁמָּטָר יַשִּׂיגֵךְ בַּעֲדַת טִפּוֹתָיו הַדּוֹפֶקֶת
עַל כְּתֵפַיִךְ, חָזֵךְ, צַוָּארֵךְ וְרֹאשֵׁךְ הָרַעֲנָן.
וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה הָרָטֹב וְיִרְחַב בָּךְ הַשֶּׁקֶט
כָּאוֹר בְּשׁוּלֵי הֶעָנָן.
וְנָשַׁמְתְּ אֶת רֵיחוֹ שֶׁל הַתֶּלֶם נָשׁוֹם וְרָגֹעַ,
וְרָאִית אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בִּרְאִי הַשְּׁלוּלִית הַזָּהוּב,
וּפְשׁוּטִים הַדְּבָרִים וְחַיִּים, וּמֻתָּר בָּם לִנְגֹּעַ,
וּמֻתָּר, וּמֻתָּר לֶאֱהֹב.
אַתְּ תֵּלְכִי בַּשָּׂדֶה. לְבַדֵּךְ. לֹא נִצְרֶבֶת בְּלַהַט
הַשְּׂרֵפוֹת, בַּדְּרָכִים שֶׁסָּמְרוּ מֵאֵימָה וּמִדָּם.
וּבְיֹשֶׁר לֵבָב תִּהְיִי עֲנָוָה וְנִכְנַעַת
כְּאַחַד הַדְּשָׁאִים, כְּאַחַד הָאָדָם.
ובהישען על מילותיה, אני מאחלת לכולנו:
* ללכת בשדה.
* ללטף את העלים או השיבולים.
* לעמוד ככה סתם, בגשם.
* לנשום את ריח האדמה הרטובה.
* לראות את ההשתקפות של השמש בשלולית.
* לזכור בעצמנו ולהזכיר לאחרים שפְשׁוּטִים הַדְּבָרִים וְחַיִּים, וּמֻתָּר בָּם לִנְגֹּעַ, וּמֻתָּר, וּמֻתָּר לֶאֱהֹב.
כל זאת, באהבה גדולה ובהערכה רבה מאוד על פועלכם בעת הזו.
על אף התמשכות המלחמה וההתמודדות עם מצבים קשים מאוד, אתם פועלים כל העת לייצר לילדים, להורים ולקהילות אפשרויות לרגעים שפשוטים בהם החיים ויש בהם הזדמנות להפוגה, שמחה, משחק, צחוק ונשימה, והופכים את ה"מותר לאהוב" למציאות חיה עבור הילדים שלנו.
כפי שכתבתי לפני יומיים, חשוב לנו מאוד ללמוד אחד מהשנייה על הפעלת החינוך בעת חירום. ולכן, נשמח מאוד שתקחו כמה דקות להסתכל על ולמלא את השאלון המצורף. השאלות בו נתונות לבחירה ותוכלו להחליט במה אתם מעוניינים לשתף ובמה לא.
שבת שלום, שקטה ושלווה,
שלי קרן
יו"ר האיגוד
חברי וחברות הנהלת האיגוד