בהוצאת אסף מחקרים, אוני' תל אביב/ ספרא, בית ההוצאה לאור, 2008 

הפרק הראשון - מתמקד בראשית המשבר שהוא ראשית המסע, ובין הנושאים הנידונים בו: הסירוב לקבל את עובדת הגיל, תיסמונת פיטר פן, הניתוק מכל המחויבויות והקשרים, החלפת בת הזוג, שקיעה בחלומות והזיות.

הפרק השני כבר מתאר את תהפוכות המסע עצמו. מוטיב הכפיל, המיתה והלידה מחדש, הספראציה בשרות האינדיוידואציה וכיו"ב. בין היתר מוזכרות התחנות הטיפוסיות השונות שעובר הגיבור, המייצגות מצבי צבירה תודעתיים משתנים.

בפרק השלישי מוצגות שאלות לגבי מימוש והחמצה ולגבי ההישגים והמחדלים בחשבון הנפש של גיל אמצע חיים. בפרק זה מורחבת הפרספקטיבה, ונבחן הקשר בין מימוש הזהות הפרטית והמשמעות האוניברסלית ושאלת מעמדו של האדם בעולם.

בפרק הרביעי נערך דיון מודגם ומרתק במשמעות הפסיכולוגית והתרבותית של המוות מאמצע החיים ואילך,
ובהשלכותיו הפיזיולוגיות.

הפרק החמישי נדרש לכלים ולאסטרטגיות התבוננות פמיניסטיים, על-מנת לבחון את מידת ישימותם לדמויות נשיות של התובנות שהועלו עד כה, והתבססו בעיקר על יצירות שבמרכזן גברים.

דרמת אמצע החיים הוא מחקר יסודי, מתועד היטב, מרתק ומעמיק בנושא שלא נידון כמעט בספרות המקצועית. ד"ר אירית קדם מנתחת מבחר מגוון ומקיף של מחזות עתיקים וחדשים במתודולוגיה דרמטית-תיאטרונית בהירה, ומסתמכת במקביל על תיאוריות הולמות מתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית. תובנות מעניינות במיוחד נמצא בשילובים שקדם עושה בין הפן הדרמטי לבין הפן הפסיכולוגי. בסוף הספר היא מסכמת את מה שפותח עד כה: יש קשר הדוק בין הדרמה והתיאטרון לבין המשבר שחווים גברים וחוות נשים באמצע החיים.

קדם משתמשת ביעילות ובעדינות מדויקת בדגם הטרגדיה האריסטוטלי ובכמה ממונחיו: טעות טרגית, אחדויות חלל, זמן ועלילה, היבריס. אבחנותיה לגבי מצבם הפסיכו-פיסי הסיפי של גיבורי וגיבורותיה במחזות המסע קולעות ומרחיבות את הדעת. אבחנות אלה ורבות אחרות מעידות לא רק על הכרות מעולה עם המחזות, אלא גם על תבונה וחדות-מבט בארגון מבנה העבודה. מבנה הספר משקף, כדימוי מורכב ומקורי, את המסקנות. היא פותחת ב"אמצע החיים", מפרטת בעקביות את "סף הספק והייאוש", את "התעוררות הקונפליקט" - וכך בפרקים הבאים – ומנתחת את היצירות לפי אמצעי הביטוי הדרמטיים והתיאטרוניים כמו דמויות ודרכי אפיון, כניסות ויציאות, מוטיב הכפיל, תלבושות ותפקודיהן, שינויי תפאורה ותאורה, חפצי-מסע ועוד.

היא מבחינה בין קני מידה מגדריים, ארוטיים, גיליים, חברתיים ומנתחת גם את הרקע האידיאולוגי של הגיבורים במשבר ובמסע חייהם כגון רקע נוצרי קתולי, ספקנות חילונית למיניה וגישות גרוטסקיות, אירוניות ואבסורדיות, רובן מודרניות - לפי המחזה, לפי הדמות, לפי הצורך.

קדם מבחינה בין המסע הגברי בדרמה לבין המסע הנשי, ומקדישה לגיבורות המסע הנשי בדרמה עולמית וישראלית את הפרק החמישי בספר, המהווה – ולו כשלעצמו – תרומה חשובה לחקר התיאטרון הפמיניסטי. לטענתה (הצודקת...) נשים נוטות לכתוב על חיבוטי הגיל שלהן בספרות יותר מאשר בדרמה, כי הרומן, השיר והסיפור מאפשרים לבטא את זרם התודעה ביתר קלות מאשר בדיאלוגים דרמטיים. לגברים מתאים יותר לחוות את המשבר בדרך של החצנה-"הצגה", אקטיביות והתמודדות מחודשת עם הסביבה והעולם, באופן ההולם יותר את סוגת הדרמה.

לעתים קרובות חוקרים אכן כותבים על מה שמטריד ומעניין אותם באמת, ב"חיים". אבל נדיר למצוא קשרים כה אינטנסיביים ואינטימיים בין חייה של אירית קדם לבין הנושא "המסע שלו, המשא שלה". בלי לוותר על אמות מידה מחקריות קפדניות, היא אינה מהססת להביא גם את ההיבט הרוחני. יש בו נחמה.

פרופ' שמעון לוי
החוג לתיאטרון, אוני' ת"א