תוכלו לתפוס בכל מקום דבר אחד: אם תסתכלו על האופן בו חישבו הבריות את הזמן בימים הקדומים, תראו שישנן כרונולוגיות בהן הניחו קיום של 350 ימים, ואחרות בהן קיימים 365 ימים. הם הוסיפו ימים וחודשים מעוברים, על מנת לתקן את אי-ההתאמות בין החישובים האנושיים למהלך האמיתי של האירועים הקוסמיים.

מה שבני אדם יכולים לחשב אף פעם לא עולה בקנה אחד עם המהלך האמיתי של אירועים קוסמיים. שארית קטנה תמיד נשארת מאחור, כלומר – שבחישובים האנושיים תמיד יש שריד. הכהנים במיסטריות העתיקות, התעניינו במיוחד בשרידים הקטנים בהם החישובים האנושיים של הזמן לא התאימו למהלך הקוסמי של האירועים. ניתן לומר שחוסר-התאמה זה הפך לנראה במיוחד בזמנים מסוימים, משום שלאחר שהם חילקו את השנה לשבועות ולחודשים ירחיים, נשארו ימים ושבועות עודפים בין סוף השנה לתחילת השנה שאחריה.

לכל מי ששואף למצוא דרכו לתוך מהלך האבולוציה האנושית יש סיבה טובה להסתכל על הזמנים בהם בני האדם – כאשר הם הוסיפו שבועות – ביטאו את חוסר-ההתאמה בין החישובים האנושים למהלך האירועים הקוסמי, ואשר הכוהנים התייחסו לשבועות כאלו כאל שבועות קדושים. שבועות קדושים אלו הבהירו שהאופנים בו חושבים האלים הטובים ובני האדם שונים זה מזה, אך אם שמים את הלב של האלים לצד הלב של האדם, ניתן לראות את ההבדל בין השניים, ואז ניתן למצוא את הדרך מהאלים לבני האדם ומבני האדם לאלים.

האנשים שהבינו זאת באמת ואשר היו בקיאים באסטרולוגיה הקדומה, היו מסוגלים לראות כאשר האלים ביקרו את המיסטריות שלהם. תמיד היו זמנים קדושים בסוף כל שנה או בסוף כל מחזור-ירחי של 18 שנים או של תקופות זמן אחרות, שציינו את ההבדל או הגבול בין אינטליגנציה אנושית לאינטליגנציה אלוהית, אשר במהלכן כהני המיסטריות יכלו לומר שהאלים יכולים למצוא דרכם אליהם, ושבני האדם יכולים למצוא את דרכם אל האלים. בזמנים כאלו ניסו הכוהנים לתפוס את הפעילויות של השמש ושל הירח, ביסודות ( (substancesאיתם הם חגגו את פעולת קידושו (consecration) של האדם, כך שהם יכלו להרחיב את מה שהם קיבלו במהלך הזמנים הקדושים לזמנים אחרים בהם היה עליהם לחגוג."

Steiner, the Apocalypse, lecture 1, GA 346

בנספח הבא מובא תיאור מפעים שטיינר את התפתחות האדם עד גיל 21, גיל 'לידת האני', וזאת בניגוד לממלכות הצומח והחיה, הנטולות 'אני': ​ ​