image
פרק שמיני - השביעון השלישי - גילים מכוננים
בפרק זה נלמד על שני גילים מכוננים השייכים לשביעון השלישי – גיל 17, וגיל 18.7– וכן נלמד על גיל 21, המהווה מעבר בין השביעון השלישי לשביעון הרביעי, ומסיים את יחידת לימוד זו – יחידת הגוף.
גיל 17: שנת שמש
image
מערכת השמש
כל אמצע שביעון נקרא בשפה האנתרופוסופית 'שנת השמש'. 
מקומה של השמש בתרבויות הקדומות היה מרכזי. במהלך ההיסטוריה, תרבויות רבות העריצו את השמש, התפללו ל'אל השמש', וכתבו אודות השמש מיתוסים ואגדות. השמש היתה (ועודנה) גורם מרכזי בחיי האדם והיא היוותה מסתורין גדול, 'כדור התלוי באוויר',המפיק אור וחום. בני אדם התייחסו אליה כאל מקור של חיים, אהבה ושמחה.

בהתבוננות על השמש מנקודת המבט הארצית, נראה שהיא נמצאת בדיוק באמצע שבעת כוכבי הלכת המהווים את מערכת השמש, אליה משתייך כדור הארץ. על פי האנתרופוסופיה, מייצגת השמש את כוחות 'האני' הנצחי, הגבוה, של האדם. כפי שהשמש היא היחידה מבין כל הפלנטות המקרינה חום ואור באופן עצמאי –כך גם האני הגבוה של האדם נושא את האור האלוהי. השמש חולשת על השנה הרביעית במרכזו של כל שביעון – אך מקרינה גם לשנים הקרובות אליה משני הצדדים. אמצע השביעון הוא זמן משמעותי בחיי האדם. בזמן זה נחשף האדם למסרים הקשורים לאני הגבוה שלו.

בשביעון הראשון – מתגלה האני בגילים 3-5: בגיל 3 הילד אומר 'אני'.זהו הרגע בו האני מתגלה לראשונה בישות הגופנית של האדם. בגיל 5 הילד מתעורר לתודעה של גופו הפיסי.
בשביעון השני – מתגלה האני בגילים 9-10: גיל לידת התודעה העצמית, האני מתגלה דרך גופו האתרי של הילד.
בשביעון השלישי –  מתגלה האני בגיל 17: בגיל 17 נפגש האדם עם האני הגבוה שלו, דרך אירוע קונקרטי, הבא לידי ביטוי הפעם בספירה האסטרלית. התגלות זו של האני מתרחשת באותה תקופה בה מסתיימת הצמיחה הגופנית של האדם.

כפי שלמדנו, מאופיין השביעון השלישי בקוטביות, הבאה לידי ביטוי בהפרדה; הפרדה בין עליונים לתחתונים (רוח וחומר, חשיבה שכלית-אינטלקטואלית ומיניות), גיבוש הזהות דרך השתייכות למגדר מסוים – גבר או אישה. עבור בני הנעורים, מתחלקים הדברים לשחור לבן, כמעט ללא אפשרות למצוא מרכז.
ולתוך מצב זה של סכסוכי נפש, דיכוטומיה והפרדה בין הדברים, מתגלה האני בשנת השמש, ומרמז על הישות השלמה העתידית.

לעיתים זה בא לידי ביטוי בשינוי היחס להורים: אותו הורה, שהיה 'לא רלוונטי' בגיל ההתבגרות, הופך שוב לדמות אנושית, אולי אפילו חברית. לפעמים זה יבוא לידי ביטוי באופנים אחרים. 
גילוי זה רלוונטי להתפתחות הרוחנית של האדם. התגלית הייחודית, הקשורה אל האדם ואל הביוגרפיה האישית שלו, מרמזת לאדם על עתידו כאדם שלם יותר. גיל 17 מצביע על כיוון לעבודה ההתפתחותית האמורה להיבחר על ידי האדם, על מנת שיתקרב למימוש עצמי בהמשך חייו. 
image
קארל גוסטב יונג - גיל 17

דוגמא להתגלות של גיל 17, ניתן למצוא בביוגרפיה של קרל גוסטב יונג:

בגיל 12, חווה יונג בעוצמה את הפיצול המאפיין גיל זה, דרך תחושה כי הוא נושא בתוכו שתי ישויות אותן הוא מכנה: אישיות מס' 1, ואישיות מס' 2. 
אישיות מס' 1 מסמלת את הפן הארצי, המתגשם, הבא לידי ביטוי דרך היותו תלמיד, הנדרש למלא את משימות החיים הארציים – פן אשר אצל יונג היה חלש יותר. 
אישיות מס' 2 מסמלת את הפן הרוחני – זוהי אישיות של אדם זקן, החי בתקופה קדומה, אישיות אליה נמשך יונג. קיים בתוכו מאבק בין שני פנים אלו, כשבתקופות מסוימות בחייו הוא בוחר באישיות מס' 2, נסוג אל עבר הסתגרות, חוסר תפקוד במשימות החברתיות והלימודיות הנדרשות בגיל זה, וחוסר עשייה. 
בגיל 17 יונג מתאר את תחילת התעניינותו בפילוסופיה, כמו-כן, את השינוי שחל באישיותו. מילד ביישן, מסוגר, חיוור, חסר ביטחון ובעל בריאות לקויה, הוא הופך לבעל תיאבון בריא, מודע לרצונותיו והולך בעקבותיהם. הוא נעשה יותר תקשורתי ויוצר קשרים רבים ועמוקים יותר. כמו כן, הוא חש קרקע מוצקה מתחת לרגליו, ואף רוכש עמדה ואומץ לדבר בפתיחות על רעיונותיו.
למעשה, בגיל 17 מתחילה חוויה של אחדות בין אישיות מס' 1 – הארצית, ואישיות מס' 2 – הרוחנית. העיסוק בפילוסופיה, שהוא עיסוק רוחני, נרתם אל משימות ההתגשמות הנדרשות בגיל זה. 
היכולת לבחור באינקרנציה (התגשמות) בגיל 17, תנתב את דרכו של יונג כפסיכולוג ופסיכיאטר מצליח ולא רק כ'מיסטקאי', החי ברוחניות תלושה מהמציאות. 
בספרו הביוגרפי, מוזכרים חלום שחלם יונג בגיל זה והתובנה שנלוותה אליו: "אור המודעות הוא האור היחיד שהיה לי. תובנה היא אוצרי הגדול והיחיד. על-אף היותו קטן לאינסוף, וחלוש בהשוואה לכוחות החושך, הרי אורי שלי הוא. האור היחיד אשר לי...משימתי החשובה הייתה לגונן על האור, ולא להביט אחורה אל משחק החיים... עלי לחתור קדימה כנגד הסופה אשר איימה להטיל אותי לאחור, אל אפלה אין חקר של עולם שבו היחיד אינו מודע לכלום, חוץ מפניהם החיצוניים של הדברים שברקע...היה עליי לנוע קדימה – אל ההשכלה והלימודים, לעשיית כסף, אחריות, מבוכות, טעויות, כישלונות." 
יונג, "זיכרונות, חלומות, מחשבות", עמ' 92
ק.ג.יונג

ק.ג.יונג

קרל גוסטב יונג* (בגרמנית: Carl Gustav Jung;‏ 26 ביולי 1875 – 6 ביוני1961) היה פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי שווייצרי, מבכירי תלמידיו של זיגמונד פרויד וזה שהיה אמור לרשת את כיסאו. נמנה עם קבוצת מניחי היסודות לפסיכולוגיה המודרנית. מייסד הגישה של הפסיכולוגיה האנליטית. 

* פרק מקיף על הביוגרפיה של יונג בראייה ביוגרפית-אנתרופוסופית תוכלו ללמוד בפרק החמישי של יחידה 2 בקורס זה.
כותרת
מיידע למתודת עבודה 1 - גיל 17

  • תארו בפירוט אירוע שקרה לכם בסביבות גיל 17. באיזה אופן גילה לכם אירוע זה דבר מה מישותכם העתידית, השלמה יותר? האם אתם יכולים להצביע על הפן המאחד של אירוע זה? (בניגוד לקוטביות המאפיינת גילאים אלו). חשוב לציין כי האירוע אינו חייב להיות אירוע נעים, לעיתים הוא יכול לבוא לידי ביטוי דווקא דרך משבר.

גיל 18.7 – קשר ירח - שמש ראשון
image
התנועה של הירח סביב כדור הארץ, ושל כדור הארץ סביב השמש, יוצרת זווית משתנה – מפגש אחר מבחינת המיקום של הירח ביחס לשמש ולכדור הארץ.
הנקודות המשתנות הללו נקראות קשרי ירח - שמש. 
המיקום שבו קשר הירח מתרחש משתנה בכל חודש.
בכל 18.7 שנים, נמצא הירח בזווית ביחס לשמש, בה הוא היה ביום הלידה של האדם. זו גם הסיבה שאחת ל-19 שנה, נפגשים התאריך העברי (המבוסס על מחזור הירח) והתאריך הלועזי (המבוסס על מחזור השמש).
לחזרה זו, אל קשר השמש-ירח שהיה ביום הלידה, יש משמעות מיוחדת בביוגרפיה האנושית, הקשורה לנושא הקרמה*.
 
כפי שלמדנו בשביעון הראשון, מתאפיין הירח בהיותו לווין, משקף. הוא נטול אור משלו, ואין בו חיים עצמאיים – הוא משקף את אור השמש. זהו גרם שמיים דומם לחלוטין, קשה, ללא חיים, חום ותנועה. בהקשר הביוגרפי, קשור הירח תמיד לקרמה של העבר. גם במובן הביוגרפי, הוא אינו מביא דבר מה חדש משלו, אלא משקף את הישן, את מה שכבר היה. את העבר לא ניתן לשנות, אין בו תנועה. תנועה ושינוי קשורים בעתיד.
כפי שצוין, השמש – גם באופן סימבולי וגם כמהות – נושאת אל האדם את הקרמה של העתיד. היא זו שמאפשרת גדילה, צמיחה שינוי. כמו הזרע, גם העובר מתחיל את התפתחותו במקום חמים וחשוך, אבל בהמשך בנוסף לחום הוא זקוק גם לאור השמש לשם צמיחתו.
 
21 השנים הראשונות של הביוגרפיה מהוות רקפיטולציה (חזרה על התמצית), על גלגול קודם. משמעות הדבר היא, כי אלו שנים הקשורות יותר בקרמת העבר של האדם, ופחות בקרמת עתיד.
 
במפגש בין השמש והירח, המתרחש בגיל 18 שנים ו 7 חודשים, לראשונה, דבר מה מהעבר הירחי נסוג, כלומר – חלק מקרמת העבר נגמר – ודבר מה מהעתיד השמשי, כלומר – מהקרמה העתידית יכול להיכנס.
זה יקרה שוב בכל 18.7 שנים - בגיל 37.2, בגיל 55.9 וכן הלאה. כל קשר ירח הינו ראשית חדשה, מכיוון שמבחינה ביוגרפית דבר מה מהעבר מסתיים.
 
רגע זה בביוגרפיה של האדם, הוא רגע בו הוא מסיים להיות מחויב לחלק מקרמת העבר שלו, ומתחילה להיפתח עבורו דרגה מסוימת של חירות, של חופש בחירה. 
ניתן לומר, שכפי שהביוגרפיה היא המתח בין התודעה לבין החיים, כך היא גם המתח בין העבר ובין העתיד. 
בגיל 18.7 העבר נסוג. לגבי גיל 37.2 (קשר ירח שני) כותב שטיינר ביומנו הפרטי – העבר נגמר, כשכוונתו היא שחובות מסוימים של האדם לעברו הקרמתי הגיעו להשלמתם, וחסימות שהיו הותרו, כך שדבר מה חדש יכול להיכנס לחייו. 
 
השאלה אשר עולה בנפש בגיל 18.7 היא: מהי דרכי? 
 
שאלה זו לא נשאלת לפני כן באותו האופן, והיא נוגעת לעתיד אשר נפתח כעת.
שאלה זו גם מתאימה לשלב בו, על פי רוב, נמצאים הנערים והנערות בגיל הזה, המהווה מעבר בין המסגרת הבית ספרית –למסגרת של צבא/שנת שירות/לימודים גבוהים וכד'.

"שינוי צורה במיסטריות עתיקות היה דבר מה אליו האלים התייחסו כדבר האחרון דרכו הם נכנסו עדיין למערכת יחסים עם בני האדם. החוקים הנצחיים אותם הזכרתי, קבעו את האופן בו נסללה דרך מהאלים לבני האדם ומבני האדם לאלים, במהלך קונסטלציות מסוימות של הכוכבים והפלנטות, אותן ניתן להכיר באסטרולוגיה מקורית עתיקה, כאשר התנאים למצוא דברים מתוך הכוכבים היו נוחים.

תוכלו לתפוס בכל מקום דבר אחד: אם תסתכלו על האופן בו חישבו הבריות את הזמן בימים הקדומים, תראו שישנן כרונולוגיות בהן הניחו קיום של 354 ימים, ואחרות בהן קיימים 365 ימים. הם הוסיפו ימים וחודשים מעוברים, על מנת לתקן את אי-ההתאמות בין החישובים האנושיים למהלך האמיתי של האירועים הקוסמיים.
מה שבני אדם יכולים לחשב אף פעם לא עולה בקנה אחד עם המהלך האמיתי של אירועים קוסמיים. שארית קטנה תמיד נשארת מאחור, כלומר – שבחישובים האנושיים תמיד יש שריד. הכהנים במיסטריות העתיקות, התעניינו במיוחד בשרידים הקטנים בהם החישובים האנושיים של הזמן לא התאימו למהלך הקוסמי של האירועים. ניתן לומר שחוסר-התאמה זה הפך לנראה במיוחד בזמנים מסוימים, משום שלאחר שהם חילקו את השנה לשבועות ולחודשים ירחיים, נשארו ימים ושבועות עודפים בין סוף השנה לתחילת השנה שאחריה.
לכל מי ששואף למצוא דרכו לתוך מהלך האבולוציה האנושית יש סיבה טובה להסתכל על הזמנים בהם בני האדם – כאשר הם הוסיפו שבועות – ביטאו את חוסר-ההתאמה בין החישובים האנושים למהלך האירועים הקוסמי, ואשר הכוהנים התייחסו לשבועות כאלו כאל שבועות קדושים. שבועות קדושים אלו הבהירו שהאופנים בו חושבים האלים הטובים ובני האדם שונים זה מזה, אך אם שמים את הלב של האלים לצד הלב של האדם, ניתן לראות את ההבדל בין השניים, ואז ניתן למצוא את הדרך מהאלים לבני האדם ומבני האדם לאלים.
האנשים שהבינו זאת באמת ואשר היו בקיאים באסטרולוגיה הקדומה, היו מסוגלים לראות כאשר האלים ביקרו את המיסטריות שלהם. תמיד היו זמנים קדושים בסוף כל שנה או בסוף כל מחזור-ירחי של 18 שנים או של תקופות זמן אחרות, שציינו את ההבדל או הגבול בין אינטליגנציה אנושית לאינטליגנציה אלוהית, אשר במהלכן כהני המיסטריות יכלו לומר שהאלים יכולים למצוא דרכם אליהם, ושבני האדם יכולים למצוא את דרכם אל האלים. 
בזמנים כאלו ניסו הכוהנים לתפוס את הפעילויות של השמש ושל הירח, ביסודות ( (substancesאיתם הם חגגו את פעולת קידושו (consecration) של האדם, כך שהם יכלו להרחיב את מה שהם קיבלו במהלך הזמנים הקדושים לזמנים אחרים בהם היה עליהם לחגוג."
Steiner, the Apocalypse, lecture 1, GA 346

אירוע ביוגרפי

מיכל גדלה בקיבוץ. החברה הקיבוצית הייתה סגורה ומצומצמת מאוד, הן מבחינה חברתית והן מבחינת אפשרויות ההתפתחות הקיימות בה והנורמות המקובלות בה. לעיתים קרובות, מיכל הרגישה שאין לה אפשרות להביא לידי ביטוי בחברה זו את ייחודיותה וכישוריה, ושהיא אינה מוצאת בה את מקומה. היא סבלה מקשיים חברתיים ואחרים. מיכל הרגישה זרה.
בגיל 18.7 היא סיימה את י"ב והלכה לשנת שירות 'בעיר הגדולה'. לדבריה – כאן נפתח עבורה העתיד. העולם, שלפני כן היה מצומצם וסגור, התגלה כרחב ומגוון יותר לפתע התגלה לה שקיימים בעולם סוגים נוספים של אנשים, דרכי חיים אחרות ודרכי ביטוי מגוונות. 
החיים בקיבוץ הסגור והקטן היו שייכים מבחינתה לקרמת עבר, העולם החדש שנפתח בפניה על כל אפשרויותיו היה קשור לקרמת העתיד שלה. 
image

שירי סוף הדרך

הַדֶּרֶךְ יָפָה עַד מְאֹד - אָמַר הַנַּעַר
הַדֶּרֶךְ קָשָׁה עַד מְאֹד - אָמַר הַעֵלֶם
הַדֶּרֶךְ אָרְכָה עַד מְאֹד - אָמַר הַגֶּבֶר
יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶךְ







כותרת
מיידע למתודת עבודה 2 - גיל 18.7

  • תארו בפירוט אירוע או תהליך שקרה לכם בסביבות גיל 18.7 (18.5/19), איזה דבר שהיה שייך לעברכם, נסוג בתקופה זו? האם נכנס לחייכם מרכיב חדש, השייך ל'עתיד'?

גיל 21 - לידת האני
גיל 21* מסכם את שלושת השביעונים הראשונים בחיי האדם, בהם נבנו שלושת הגופים המרכיבים את ישותו של האדם – הפיסי, האתרי והאסטרלי, עליהם למדנו ביחידה זו. בגיל זה נולד המרכיב הרביעי, המייחד את האדם על פני שאר הממלכות הקיימות בעולם וזהו 'האני', המרכיב הרוחני של ישותו.
ללימוד על גיל זה, צפו בסרט הווידאו על גיל 21, ולאחר מכן בצעו את המטלות:

*לימוד על היבטים נוספים של גיל זה ניתן ללמוד בקורס זה בשיעור הראשון של יחידה 2 - נפש.
בנספח הבא מובא טקסט מפעים של שטיינר, המתאר את התפתחות האדם עד גיל 21, גיל 'לידת האני', וזאת בניגוד לממלכות הצומח והחיה, הנטולות 'אני':  
כותרת
מיידע למתודת עבודה 3 - גיל 21

  • חישבו על החלטות שלקחתם בגיל 21, כגון החלטה ללמוד משהו. האם החלטה זו הייתה החלטה עצמאית לגמרי או שהתבססה על ציפיות מודעות ובלתי מודעות של ההורים או החברה לתוכה גדלתם?

  • האם כניסת 'האני' לגופים לוותה אצלכם במשבר? 

  • תארו חוויה שהתרחשה אצלכם בגיל 21, ואשר במבט לאחור אתם יכולים לזהותה כחוויה רוחנית.(היא לא חייבת להיות חוויה המלווה בהתעלות או באקסטזה, אלא שבדיעבד אתם מבינים ששם פעל האני הגבוה לתוך חייכם). 

סיכום
הגעתם לסיום יחידת הלימוד הראשונה. אנו מקווים שקיבלתם נקודת מבט חדשה, ותובנות חדשות על 21 השנים הראשונות בחיי האדם בכלל, ובחייכם האישיים בפרט.
כמובן, המסע האנושי אינו מסתיים בגיל 21; הוא ממשיך הלאה לתוך החיים הבוגרים, ועד לסתיו ולחורף חייו של האדם. לכל תקופה יש את צבעה המיוחד, ואת המשימה ההתפתחותית המאפיינת אותה. 
ככלל, כפי שנאמר בתחילת היחידה – המסע האנושי מתקדם מחיים לתודעה. ככל שנלווה את חיינו, גם אם בדיעבד, בתודעה גבוהה, נוכל להתוודע יותר ויותר לתכליתם, ולעמוד משתאים מול חכמת הגורל שפעלה בהם – הן ברגעי השפל והן ברגעי ההתעלות. 
נלמד להעביר חוטים סמויים בין האירועים השונים, חוטים שיתלכדו לכדי אריג חד פעמי, לביוגרפיה הייחודית שלנו כאינדיבידואלים – ויחד עם זאת ככאלו, הקשורים לחוקים קוסמיים, המייחדים את בני האדם באשר הם. 
אט אט, נגיע לקבלה של החיים שלנו, להשלמה איתם, ולתחושה של הכרת תודה על החסד המופלא האופף אותם. כך נוכל בתורנו, להעניק לעולם את הפירות אותם גידלו בגן-חיינו, על מנת להזין את האחרים, ולעזור להם להתפתח. 
כך יקבלו חיינו משמעות ותכלית.
שלושת השביעונים הראשונים 0-21 - סיכום
אני / מאת חואן רמון חימנס

אני / מאת חואן רמון חימנס

אֲנִי אֵינֶנִּי אֲנִי
אֲנִי הָאֶחָד הַפּוֹסֵעַ לְצִדִּי
אַךְ לִרְאוֹת אוֹתוֹ אֵין בְּיָדִי.
זֶה אֲשֶׁר אֲנִי מְבַקֵּר תְּכוּפוֹת, וְאָז גַּם
תְּכוּפוֹת שׁוֹכֵחַ
הָאֶחָד הַשּׁוֹתֵק בִּמְתִינוּת כַּאֲשֶׁר אֲנִי
מְשׂוֹחֵחַ.
וַאֲשֶׁר כְּשֶׁאֲנִי שׂוֹנֵא– בַּעֲדִינוּת סוֹלֵחַ
זֶה אֲשֶׁר בַּמָּקוֹם בּוֹ אֵינֶנִּי – מְשׁוֹטֵט
הָאֶחָד שֶׁנִּשְׁאַר זָקוּף, כַּאֲשֶׁר אֲנִי מֵת.
נהנינו מאוד לעבוד אתכם, 
הנכם מוזמנים להמשיך במסע 
ולהירשם ליחידה 2 של הקורס חוט השני
 
הנפש 
בברכה והוקרה
מחברות הקורס:
אורנה בן דור, יעל ערמוני, רונית מלאך, יפה לדרמן, ורד זווילי