תוך כדי קפה — אֵיפֹה נִפָּגֵשׁ?
24-7-2026
תוך כדי שיבוצים, ערעורים, גיוסי כוח אדם, קייטנות, שיפוצים, בינוי ועוד — אנחנו מתכננים במלוא המרץ את הימים שבהם נעצור את השוטף, וניפגש.

אז איפה ניפגש?

◀️ קודם כל, בחיפה ב 20.8, באצטדיון סמי עופר.
אנחנו כבר מתרגשים. הלו"ז המלא של הכנס יצא בקרוב, ובינתיים — המשיכו להירשם בקישור המצורף.
אם במקרה מישהו לא ראה, לא הספיק, פספס — הנה הקישור שוב:

https://forms.gle/crjq7NFnoAABgrXX6

◀️ בהמשך השנה, באילת
ההשתלמות השנתית שלנו תיערך באילת בין ה-15 ל-18 במרץ 2027. אפשר כבר לסגור את התאריכים ביומן.


▪️ הבית השני

הבית הראשון נחרב בשל שלוש העבירות החמורות — עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. והבית השני? אומרים חז"ל: בשל שנאת חינם. וקובעים שהיא שקולה כנגד שלושתן יחד. לא נאמר שהבית נפל בגלל אנשים רעים. אולי הוא נפל דווקא בגלל אנשים שכל אחד מהם היה משוכנע, בכל ליבו, שהוא צודק ושהאחר טועה. יוסף בן מתתיהו מתאר את ירושלים הנצורה כעיר שסיעותיה נלחמו זו בזו בתוך החומות, עד ששרפו את מחסני המזון של יריביהן — והביאו רעב על עיר שיכלה להחזיק מעמד. החורבן הפנימי הקדים את החיצוני.
אנחנו אומרים "שנאת חינם" מדי שנה, מהנהנים, וממשיכים הלאה. ואותי מעניין מאוד להבין דווקא איפה נוכל להיפגש.

▪️ סיפור קצר על שתי דרכים

אני בטוחה שיש ללכת בדרך א
אתה משוכנע שיש ללכת בדרך ב
אני מסבירה. שוב ושוב. משקיעה זמן, כסף וכוחות.
אתה יוצא מגדרך להסביר לי שאיני מבינה דבר.
ובדרך — שנינו חורגים מהמוסר של עצמנו.
רק כדי לנצח.
אני לא משכנעת אותך.
אתה לא מנצח אותי.
אז אנחנו מעלים הילוך.
אני כבר לא חולקת עליך — אני מתעבת אותך.
אתה כבר לא מתווכח איתי — אתה רוצה שאיעלם.
אני לא שכנעתי. אתה לא ניצחת.
שנינו רק התרחקנו מהמוסר שלנו ומהערכים שבשמם יצאנו לדרך.
זו שנאת חינם.

את זה גילו גם אלה שנלחמו זה בזה בתוך החומות: הם שרפו את המזון של היריב — ורעבו יחד איתו.

▪️ אז איפה בכל זאת ניפגש?

לא במקום שבו אחד מאיתנו ישתכנע. המקום הזה איננו קיים. אנחנו רק נתיש את עצמנו עד תום ולא נגיע אליו. ניפגש רק במקום ובזמן שבהם נחליט לוותר על הצורך בשכנוע וניכנס למעגלי היצירתיות. המעגלים שמניחים מראש, כנקודת פתיחה ולא כתבוסה, שאתה לא יכול לוותר על דרך ב' ואני לא יכולה לוותר על דרך א'.
ואז נעסוק בשאלה איך נחיה כאן יחד. למשל:
• אני אלך בדרך א' ואתה בדרך ב' — אבל נדאג לשמור על קשר עין.• נלך יחד חלק מדרך א', ואחר כך יחד חלק מדרך ב'.• ניצור דרך שמתפצלת ומתחברת לסירוגין.ואולי, אם נלך מספיק זמן, נגלה גם קטעי דרך ששנינו לא הכרנו — כאלה שאיש מאיתנו לא היה מוצא לבדו.

יש מי שיקרא לזה "חיה ותן לחיות". אבל "חיה ותן לחיות" זה יותר הסכם אי־לוחמה, כל אחד בפינתו, בגבו לאחר. אולי צריך להוסיף — חיה, תן לחיות, ובוא נמצא את כל הדרכים היצירתיות גם לחיות יחד.

👇🏻 מצרפת שיר מרגש של ד"ר בלה בסן, ראש מינהל חינוך בת ים, למלא אותנו בתקווה. תודה בלה 🙏🏻


בברכת שבת שלווה ומוגנת,

שלי קרן
יו"ר האיגוד
וחברי וחברות הנהלת האיגוד

השבוע נפגשתי עם אל"מ ענת ג'רבי, ראש מחלקת אוכלוסייה בפיקוד העורף, שאלתיאל רם, מנהל אגף א' היערכות לשעת חירום וסגנו, עמיר עטיה, אל"מ במיל' סיגלית עקרי, מאמנת רשויות מקומיות ומנהלת הכשרת "מנהלי מכלול חינוך ברשות המקומית" במכללה לאיתנות, רס"ן מדור הסברה, יחד עם אסתי יוסף, מנהלת אגף החינוך של נס ציונה וחברת הנהלת האיגוד,  לשיח משותף על אתגרי השטח בתקופת חירום לאור התובנות שגובשו בטופס האינטרנטי שמילאתם ובשני המפגשים שערכנו בפתח תקווה ובחיפה.

תודה גדולה לאל"מ ענת ג'רבי על ההזמנה, ההקשבה והעומק של המפגש, על הרצון והנכונות להקשיב קשב רב לאתגרים בשטח. ענת הסבירה על התהליך של קביעת מדיניות ההתגוננות והצורך לשמור על איזונים בין הצלת חיים לרציפות המשק.
חלק מהנושאים שהצגנו היו בתחום העיסוק של פיקוד העורף, חלקם בתחום העיסוק של משרד החינוך. והמפגש המשותף של פיקוד העורף, משרד החינוך ושלנו איפשר התייחסות למכלול הנושאים.

במפגש גילינו כוחות על גם בצד של פיקוד העורף ומשרד החינוך – הקשבה עמוקה מאוד, סקרנות, שאילת שאלות, ירידה לפרטים ורצון אמיתי וכן להבנת המצב בשטח.

תודה לרמי הופנברג, סמנכ"ל לחינוך ולקהילה ומנהל מינהל החינוך של פתח תקווה וסגן יו"ר האיגוד, ולאילנה טרוק, ראש מינהל חינוך, תרבות וספורט בעיריית חיפה וחברת הנהלת האיגוד, ולצוותים הנהדרים של שניהם – על הובלת המפגשים החשובים האלה.

תודה לכל מי שלא דילג על מילוי הטופס האינטרנטי, הלוואי והייתי יכולה להסביר כמה זה חשוב ועוזר לנו להעלות את הקולות והתמונה של השטח לדרג קובעי המדיניות.

תודה מעומק הלב לאסתי יוסף שלנו, ולכוחות העל שלה גם בנחישות וגם ביכולת להעביר את הטיעונים ותיאור המצב בצורה מוחשית וסדורה בפני פיקוד העורף ומשרד החינוך.

ותודה אחרונה, חשובה ביותר, לאל"מ במיל' סיגלית עקרי המופלאה – שליוותה ומלווה אותנו בכוחות על מדהימים לאורך כל המלחמות והמבצעים, מלמדת ומאמנת אותנו בחירום, ומכינה אותנו להתמודדויות הלא פשוטות. שהגיעה למפגשים שלנו גם בפתח תקווה וגם בחיפה, הקשיבה קשב רב, תרמה תובנות חשובות, ויצרה את האפשרות לשיח הרחב, הרב-מקצועי והחשוב שהיה בפיקוד העורף.

מצורפת תמונה עם חמש התובנות שהוצגו בפגישה. ואם אתם חושבים שיש עוד דברים דחופים ומשמעותיים שחשוב לציין ולא צוינו – תדעו שיש לנו אפיק קשוב וטוב להמשך שיח בנושא.

איגוד מנהלי אגפי החינוך ברשויות קיים מפגש בנושא היערכות לפתיחת שנת הלימודים תשפ"ז. מצורף סיכום המפגש בברכה, שלי קרן , דלילה אשכנזי וחברי הנהלת האיגוד.  

הוועידה הראשונה לחינוך הממלכתי-עברי*
השבוע התקיים גם אירוע ראשון מסוגו: "ועידת המחויבות לחינוך הממלכתי-עברי", ביוזמת המועצה לחינוך ממלכתי-עברי, שהתקיימה בזאפה מידטאון בתל אביב ועסקה בסוגיות היסוד של זרם החינוך הגדול בישראל. עלו בכנס סוגיות התקצוב, הייצוג והזהות. עצם קיומה של ועידה כזו הוא אמירה בפני עצמה: הזרם הממלכתי-עברי, שאליו משתייכים רוב תלמידי ישראל, מבקש להגדיר לעצמו — לראשונה בצורה מסודרת ומאורגנת — עמוד שדרה זהותי וערכי משלו, בדיוק כפי שקיים לזרמים אחרים במערכת.
בוועידה השתתפו אנשי ונשות חינוך מהשטח — מנהלות בתי ספר, מורות ומורים — לצד מנהלי ומנהלות אגפי חינוך, אנשי מדיניות, אקדמיה ושלטון מקומי. ד"ר אריאל לוי, מנכ"ל המועצה לחינוך ממלכתי-עברי, דיבר על הזהות היהודית-ישראלית, החילונית והמסורתית, ועל הדרישה להוגנות ולהשוואת משאבים בין הזרמים. ורד גורפינקל, מנהלת בית חינוך מעלות הגולן ברמות, אמרה "החינוך הממלכתי-עברי לא יכול להיות רק מה שהוא לא. הוא חייב לדעת לומר גם מה הוא כן" — למצוא את המשותף ואת המחבר, גם כשלא חושבים אותו דבר. עבורנו, מנהלות ומנהלי החינוך ברשויות, השאלות שעלו בוועידה אינן תיאורטיות. שאלות של זהות, ערכים ושייכות נמצאות על שולחננו בכל החלטה, בכל תוכנית עבודה ובכל שיח עם מנהלים, צוותים והורים. וכאשר זרם שלם מתחיל לנסח לעצמו "מה הוא כן" — זו התפתחות שחשוב שנכיר, נעקוב אחריה ונהיה שותפים לה. (כתבה שלי קרן- יו"ר איגוד מנהלי המחלקות לחינוך)

בשנים האחרונות מערכת החינוך הישראלית פועלת בתוך מציאות מורכבת: אחרי הקורונה, בתוך מלחמה מתמשכת, מול עקירת משפחות, עומס רגשי גובר, שחיקת צוותים ופגיעה בתחושת הביטחון והשייכות. בתוך מציאות זו, אלימות איננה רק אירוע משמעתי בחצר בית הספר; היא מופיעה כחרם, בדידות, פגיעות ברשת, היעדרויות, התפרצויות, הסתגרות, נשירה סמויה ולעיתים כקריאה לעזרה שלא נשמעת בזמן.

האתגר המרכזי הוא לעבור משפת תגובה לשפת מניעה: לא רק לשאול מה עושים אחרי אירוע אלימות, אלא היכן נפגעה המוגנות, מי הילדים שנעלמים מהעין, איפה נוצרת הדרה חברתית, וכיצד הרשות המקומית, בית הספר, החינוך הבלתי פורמלי, הרווחה, השפ״ח, ההורים והקהילה פועלים יחד לפני שהמצוקה הופכת למשבר.

הניוזלטר מציע מבט רחב ומעשי על מניעת אלימות וחיזוק חוסן בחינוך. הוא מחבר בין נתונים עדכניים, דוחות בין־לאומיים, מענים ממשלתיים, מודלים מבוססי ניסיון ותובנות מהשטח — כדי לסייע למנהלי אגפי חינוך, בתי ספר ואנשי מקצוע לזהות מוקדם, לתעד נכון, לחבר מערכות ולבנות מדיניות מקומית רציפה.

מניעת אלימות איננה פרויקט נקודתי, אלא תשתית של אקלים חינוכי: קשר עם מבוגר משמעותי, שייכות, נוכחות מיטיבה, עבודה עם הורים, מענה רגשי זמין ויכולת רשותית לראות את הילד השלם — בבית הספר, בקהילה וברשת.

המסר פשוט: חוסן אינו סיסמה, ואלימות אינה גזירת גורל. כשיש נתונים, שותפות, אחריות מקומית ושפה מקצועית משותפת — אפשר לעבור מכיבוי שריפות לבנייה מחודשת של אמון.

הגיליון מציע מסלול עבודה בן שישה פרקים: תחילה תמונת מצב עדכנית של אלימות, חרם, פגיעות ברשת, מוגנות ובריאות נפש; לאחר מכן מיפוי המענים הקיימים בישראל; בהמשך מבט בין־לאומי ומודלים שניתן ללמוד מהם; פרק יישומי על פרויקטים ותוכניות; פרק מדיניות הבוחן את הפער בין הכרזה ליישום; ולבסוף פרק שטח המחבר את הידע למציאות המקומית — ראיונות, יוזמות, מאמרים וקולות מן הרשויות. בכל פרק משולבים מאמר מרכזי, מצגת וקישורים למקורות, כדי להפוך את הגיליון מכלי קריאה לכלי עבודה. 

להלן הפרקים:

פרק 1 — מה אומרים הנתונים בישראל
פרק 2 — מה באמת קיים בשטח
פרק 3 — מה העולם מלמד אותנו
פרק 4 — מה עובד: מודלים ותוכניות
פרק 5 — מדיניות, ועדות והפער בין הכרזה ליישום
נספח — שאלות AI וכלי עבודה למנהלי אגפי חינוך

המאמר מציג את חשיבותו של חינוך למערכות יחסים בריאות כבר בגיל ההתבגרות, כדרך למניעת אלימות זוגית על סוגיה השונים — רגשית, פסיכולוגית, פיזית, מינית וכלכלית. הוא מדגיש כי דפוסי שליטה, קנאה, בידוד ופגיעה עלולים להתפתח כבר בגיל צעיר, ולכן יש להקנות לבני ובנות נוער כלים לזיהוי נורות אזהרה, להצבת גבולות ולבניית קשרים המבוססים על כבוד, שוויון ותקשורת מיטיבה. 

0

0

קהילת מנהלי אגפי החינוך של קרן רש״י היא מקום למי שמבקשים לעצור לרגע את המרוץ, לחשוב עמוק יותר, ולהיות חלק מחבורת עמיתים איכותית העוסקת בשאלות הגדולות של החינוך ברשויות המקומיות.
במהלך השנה נלמד יחד, נצא לשטח, נפגוש רעיונות ואנשים, נחליף ידע ונבנה שפה מקצועית משותפת — כזו שמחברת בין ניסיון מקומי, מדיניות ציבורית ומנהיגות חינוכית.
זו הזמנה להצטרף לקהילה אינטימית, חכמה ומשפיעה, שבה מנהלי חינוך לא רק משתפים אתגרי יום־יום, אלא גם מעצבים יחד את כיווני המחר.

בימים אלה „בשביל ישראל” הוא מופע חובה — מחזק, מחבר ופותח לבבות.
המופע יוצר זיקה, תחושת שייכות וחוסן — ערכים שכל כך נחוצים לנו דווקא עכשיו.

המופע מתאים לכל מי שארץ ישראל היפה והטובה יקרה לליבו:

✔️ "מהמופעים החשובים לחיזוק הקשר עם המולדת והתרבות הישראלית" — אבי קמינסקי, יו״ר איגוד מנהלי אגפי חינוך לשעבר.

✔️ "ערכי, מרגש ומלא אופטימיות – מומלץ בחום!" — ישי וקנין, מנכ"ל משרד מבקר המדינה.

✔️ מאושר גפן וסל תרבות.

בואו ניפגש „בשביל ישראל”.

📞 לפרטים והזמנות:
פנינה שור | מנהלת תוכן והפקה „בשביל ישראל” | 054-4252344

יוחנן שרים הפקות – זקני הכפר | 054-5316545

📧 דוא"ל: [email protected]

ליהיא לפיד,חכ חילי טרופר ממליצים על " יומני היקר".*שילוב והכלה של תלמידים עם מוגבלויות.*חינוך לזהירות בדרכים, *חיזוק חוסן אישי ובחירה בחיים, *פיתוח אמפטיה ושיח ערכי, יצירת קשר www.yomani.online ,  0524779969, 

אנו מזמינים אתכם לכנס התערוכה הדינמית למיומנויות חברתיות־רגשיות SEL SPIRAL — מפגש חווייתי ומעורר השראה המוקדש ללמידה, להתנסות ולהיכרות עם כלים חדשניים לקידום חוסן אישי, תקשורת, שייכות, אמפתיה ועבודת צוות. במהלך האירוע יוצגו מרחבי למידה פעילים, תהליכים חינוכיים ודוגמאות יישומיות, שיאפשרו לצוותים חינוכיים לחוות את הגישה מקרוב ולקבל רעיונות לעבודה עם ילדים, בני נוער וקהילות. הכנס יתקיים ביום רביעי, 28 באוקטובר 2026, בין השעות 12:30–17:00, בחווה החקלאית, רחוב השירה 5, זכרון יעקב. ההשתתפות מיועדת לאנשי חינוך, מנהלים, מדריכים ושותפים המבקשים לחזק את האקלים החינוכי בקהילה ובמערכת כולה. בואו להתנסות, להתרשם ולפתוח חלון לחינוך חברתי־רגשי משמעותי.

בכל גיליון אנו מקדישים רגע להיכרות עם קהילות העבודה והלמידה של האיגוד: האנשים, הניסיון, והעשייה שמתקיימת יום-יום בשטח. דרך הסיפורים, המפגשים והיוזמות נשמע איך אנחנו – יחד – מרחיבים את המעגלים, לומדים זה מזה, ומחזקים את רשת הקשרים המקצועית שלנו ברחבי הארץ. הפעם נכיר את קהילת חינוך רש"י 

שלי קרן, יו"ר איגוד מנהלי המחלקות לחינוך ברשויות המקומיות, וסגנה רמי הופנברג, קוראים בראיון מיוחד לחזק את האוטונומיה של הרשויות המקומיות ולהפוך את מנהלי אגפי החינוך למובילי שינוי, שיכולים להזניק קדימה את מערכת החינוך הישראלית