ספר סבא מסתיים בשיר תודה, מפיו של הסב, כמובן:
תודה
אִם אַתָּה הָיִיתָ כּוֹתֵב
אֶת כָּל הַשִּׁירִים וְלֹא סַבְתָא
הָיָה מִסְפָּרָם קָטָן בְּהַרְבֵּה
וְטוֹב שֶׁדַּרְכָּהּ - נֶחְשָׂפְתָּ.
כָּתְבָה בִּמְקוֹמְךָ שִׁירִים שֶׁל הַלֵּב
שִׁמְשָׁה לְךָ אוֹזֶן וּפֶה
הָיְתָה עֲבוּרְךָ מְשׁוֹרֶרֶת צְלָלִים
בִּטְּאָה אֶת דְּבָרֶיךָ יָפֶה.
אָז - תּוֹדֶה לָהּ לְסַבְתָא בְּשֵׁם הַנֶּכְדָּה כִּי כָּךְ הִיא תֵּיטִיב לְהַכִּיר אֶת מָה שֶׁעָבַר בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל סָבָהּ כְּשֶׁהָיָה "סָב טִירוֹן וְצָעִיר".
*** ובסיומו של ספר סבתא: צוואה בַּיּוֹם בּוֹ אֶפְרוֹשׁ וְאַשְׁאִיר אֶת רוּחִי לְרַחֵף מִלְּפָנַי, אַחֲרַי תְּגַלִּי נֶכְדָּתִי אֲהוּבַת לְבָבִי: סָבָתֵךְ הַקְּשִׁישָׁה הוֹתִירָה עַל שְׁמֵךְ לֹא מְעַט יְרֻשָּׁה. עַלְעֵלִי בִּסְּפָרֶיהָ שֶׁעַל הַמַּדָּף עַיְּנִי בַּכְּתָבִים שֶׁהִשְׁאִירָה עַל דַּף, צַיְּרִי בְּמִכְחוֹלֶיהָ, עַרְבְּבִי אֶת צְבָעֶיהָ, מַסְגְּרִי צִיּוּרֶיהָ, קִרְאִי אוֹתָךְ וְאוֹתָהּ בְּשִׁירֶיהָ וְהִזָּכְרִי אֵיךְ בְּשָׁעָה שֶׁאֶת יָדֵךְ הֶחְזִיקָה, סִפְּרָה לָךְ קְצָת עַל הָעוֹלָם (טוֹב, רַק מַה שֶׁהִסְפִּיקָה), אֵיךְ שָׁרָה לָךְ בְּקוֹלָהּ הַסָּדוּק שִׁירִים שְׂמֵחִים וַעֲצוּבִים כְּמוֹ הַחַיִּים, כְּמוֹ הַמֵּתִים, כְּמוֹ הַפְּרֵדָה הַזּוֹ שֶׁתִּקְרֶה וַדַּאי בַּחֹרֶף בְּעוֹד מָלֵא שָׁנִים. |