אירית היקרה,

שמחתי ונהניתי לקרוא בספרך החדש, 'מבריאה כרונית'. על רקע החולי והחשש ממוות בולטת בו היאחזות עיקשת בחיים ואהבת חיים בלתי נדלית – "לומר לחיים כן (גם אם הם לא)/ ולמצוא את/ המה והמי/ שיהיה/ בשביל מה/ בשביל מי/ לקום בשבילו". פחד המוות המשותף לכולנו, אך רובנו מתחמקים מלהודות בקיומו, זוכה בספרך להתייחסות, ואפילו נוסף לה קורטוב של הומור – "צייצי נגיד על הפחדים/ כדובדבן של צער/ צייצי שללקק אותם/ יִמְתק לך כמו גלידה". הסבל והכאב לא משתקים אותך, בזכותם, את אומרת, "למדתי להעריך אושר".

ב-1969 אפולו 11 נוחתת על הירח, באחד מהראיונות עם ניל ארמסטרונג הוא אומר: ״ אני מאמין שלכל ייצור אנושי יש מספר מוגבל וסופי של פעימות לב. איני מתכוון לבזבז פעימה כלשהי שלי״. חשבתי אז ועודני כי זאת עצה נהדרת ללכת לאורה, לא תמיד אני משכילה ליישם.

--

 מאי 2021, שלהי המלחמה, ספר שירים יפה יפה מגיע אליי, מאה שירים של מבריאה כרונית ואני נזכרת בדבריו של ארמסטרונג, מוצאת את מי שקצב פעימות שירתה אינו מחמיץ ולו פעימה אחת ממה שהחיים מזמנים. הרי לא רבים מבני האדם ייזכו לצעוד על הירח, אך לא מעטים האנשים על כדור-ארץ שכל צעד שלהם הוא ניצחון גדול, גדול לאין שיעור.

---
 ״מבריאה כרונית״ הוא התרסה מחייכת על מה ששגור בפינו ובפי הרפואה כ״ חולה כרוני״, אך שירתה של איריתי אינה שירת הנגד, היא שירת הבעד. בעד העין האחת הבוכה והשנייה צוחקת, בעד המקום לכאב שנופל עליך מעולם התוהו, בעד המילים הנכונות שקוראות לבוא אל הפיוס עם הגוף, בעד השבת הבעלות והריבונות של האדם על האופן שבו הוא משורר את סיפור חייו, בעד התקווה, החמלה והאופטימיות בשיא הווליום.

--

 מאה שירים כתבה אישה שחייה התהפכו וביום בהיר אחד היא מתבשרת שהיא חולה בטרשת רקמות החיבור, מחלה אוטואימונית נדירה שתוקפת רק עשירית אחוז מאוכלוסיית העולם ולכן היא נחשבת מחלה יתומה כזו שאינה נחקרת ואין לה מרפא, איריתי מנצחת כל סטטיסטיקה רפואית, היא מבריאה כרונית!!! ואני מייחלת שבעקבותיה ישנו את השיח ויחליפו בספרי הרפואה את המילה: חולים למבריאים כרוניים.

 האופן שבו אנו מנסחים וחושבים את הדברים משנה את המצב התודעתי ואת הרטט האנרגטי, שירתה של אירית קדם היא העדות לכך.

---

 אני רוצה לצטט את כל השירים, אבל הכי טוב זה כמובן לרכוש את הספר, בכל זאת שני ציטוטים קטנים משני שירים:

 ...הכאב יעלה אתי תכף
 למיטה
 ואני אפנה לו את הגב
 בכונה,

 עוד מעט
 נעשה שלישיה
 הכאב ואני
 וכדור השינה

 ה-כ-א-ב
 בן זונה!!!!

----

 אפילו בכוח
 לא יתן שיברח לי
 שיר עצוב
...
 אזייף משמחה
 אעלוץ מאולצת
...
 אירית שרה שיר שמח
 אירית שרה שיר שמח
 אירית שרה שיר שמח
 הנה זה מצליח!!!

---

 אתם חייבים להבין, איריתי היא לא מהאנשים ששואלים מה החיים עשו להם אלא היא עשויה מהחומר של מי שמשיבה ועושה לחיים בחזרה.

 איריתי, ספר שירים נפלא ואני אוהבתיך כל כך.
 ♥️♥️

אירית יקרה,

קראתי את השירים ונהניתי מאוד; חוללת את חייך לא רק מהסוף להתחלה אלא אף באופן סינופטי   ובאופן כזה ש"הקש הפך זהב". אני באמת חושב שיש עוצמה רבה ביכולתך "לרקוד עם כאבים", ודומני שהמוטיב המהותי של "מבריאנות" עולה יפה מאוד מן השירים. מאוד אהבתי את מוטיב "מישור הוויתור" ואת מוטיב "הציפייה האינסופית". הענקת תחושה פואטית עמוקה באמירה "צירופים שלא נוצרו" - כך הם אולי שירים.

תודה!

צדוק

.....................

אירית המדהימה,

אני קוראת , חוזרת וקוראת ופשוט נפעמת מהיכולת הנפלאה שלך, לחבר מילה למילה ולספר ולשתף בצורה מושלמת, את סיפור ״המבריאה הכרונית״.
 איזו חריזה, איזו יכולת וכשרון הבעה, איזו כתיבה יצירתית ואינטליגנטית... לי נגמרו המלים ...
 זה נגע בנימי נשמתי ודיבר מגרוני.
 הדרך בה ביטאת את התחושות, המחשבות והתהליכים המשותפים  הדהימה אותי !!

 

...................................

גנית ויינשטיין, הרצליה

עוד לפני שהתחלתי לקרוא בשירי ספרה החדש, המיוחד והיפה של אירית קדם, "מבריאה כרונית", משכה את תשומת לבי כריכת הספר שקראה לי לצלול לשדה הירוק של שיריו. ציור מקסים של אירית על רקע ירוק עז. ללא ספק כריכה לא שגרתית, ירוק הוא צבע המסמל התחדשות, צמיחה ובריאות , ובעיני הוא כל כך מתאים לכריכת הספר". 

"מבריאה כרונית" הוא ספרה השביעי של אירית קדם. על כריכתו כתבה אירית: "ספר זה הינו מקבץ תיעודי פואטי של מי שנקלעה באמצע חייה למפגש עם מחלה נדירה, פרוגרסיבית וחשוכת מרפא, והופכת אט אט , באופן פרדוקסלי שאינו נטול הומור, למבריאה כרונית."

 ואכן, שם הספר, אף הוא מיוחד ומפתיע, ומכיל בתוכו את רוח הספר והווייתו. שהרי אנו רגילים לביטוי: מחלה כרונית ואירית אמנם חושפת אותנו לחיים לצידה של מחלה כרונית, אך למרות ההתמודדות היום יומית עם קושי וכאב , התחושה היא של גיוס כל כוחות הריפוי הפנימיים, לחיים שאין בהם הכחשת המחלה, אך הם רוויים בכל הטוב המתקיים לצידה, כל היופי והחסד היוצרים את הווית הבריאות.

 הספר פותח בשיר: "ארבע מילים":

 ארבע מילים 
 קטנטנות 
 לחיות על פיהן
 אף 
 על
 פי כן

 כמה עוצמה פועמת במילים הללו, הפורשות את דרכה והשקפת עולמה של המשוררת.
 שירים רבים שזורים ברוח אופטימית מעוררת השראה, בתקווה ודבקות בראיית הטוב.
 הצער מאולחש בעזרת סוכריות אהבה.

 בחרתי לצרף שני שירים מתוך שירי הספר, שכולם נפלאים ודיברו כל כך אל לבי.
 השיר: "אם אתם רק יכולים" (עמ' 20) הוא קריאה לחגוג את החיים , כי הם כל כך לא ברורים מאליהם  והשיר : "אינוונטר" (עמ' 44) הפורש לפנינו רשימה של כל היש, במילים פשוטות כמו אובייקטיביות וניטרליות, אך מאחורי כל מהות ברשימה מתקיים עולם ומלואו. ובתוך הרשימה, כדרך אגב, מוזכרת המחלה , שמי שאינו בא מתחום הרפואה או חווה אותה מקרוב , לרוב לא שמע את עליה ולא הכיר את שמה. אך בזכות שיריה של אירית וסיפור חייה, רבים נחשפו למחלה שאינה קלה, וסבל וכאב כרוכים בה , ועל אף שבשיר היא מוזכרת כבדרך אגב, אנו כבר יודעים שאין היא אגבית והשפעתה על מהלך החיים עמוקה, ואולי דווקא בזכותה כל היש מועצם ומתפתחת הערכה גדולה לכל הקיים מתוך ראיית כל הטוב והיפה שבו.

 שירתה של אירית ישירה, כנה, חשופה ואמיצה. שירה של כאב, פחד, ידיעת המוות , ועם זאת תקווה, היאחזות בנפלאות החיים.

 אף שהשירים עוסקים בהתמודדות עם מחלה כרונית קשה וחשוכת מרפא, עדיין קיימים בהם קלילות, הומור, והם כתובים בדרך שנוגעת בעומק הלב, אך אינם מעיקים ומכבידים על הנפש.
 תוכן לא קל במילים שלעיתים מרחפות ואפילו רוקדות.

 ספר נפלא, כתיבה מפעימה, זורמת וחודרת.

הספר הגיע אלי לפני כשבוע ונשאבתי לתוכו. רציתי לשתף אתכם בחוויה והחלטתי במקום לכתוב על השירים, לבחור אחד מהם, שיעורר בכם את הרצון לקרוא את הספר כולו. הרבה שירים טובים התחרו על תשומת לבי ולבסוף זה שלפניכם ניצח במרוץ. הוא לא השיר הכי מורכב בספר ואולי  גם לא הטוב שבכולם, אבל הוא לא הרפה ממני. איני יודעת אם זכה מסיבה אסתטית או פסיכולוגית או שתי הסיבות גם יחד, רק דעו: יפים וטובים יש מהמקום בו הוא בא.
 גם את העטיפה המקסימה ציירה המחברת, אמנית רב תחומית.
 ממליצה מאד על הספר. נכונה לכם חוויה!

 היום קיבלתי את ספרך המרשים.
 כמה דם, יזע, דמעות, אהבת חיים, נחישות, חוש הומור וכשרון בכל דף, נימי נפשך נפרטים להם לאור יום...! מרגש ומצמרר לעיתים...
 ברכות ובאמת יישר כוח.

.......................................

 

קראתי בנשימה עצורה ובהתרגשות גדולה את ספרה המדהים הכתוב בתמצית שירתית על קורותיה מאז אובחנה בגופה מחלה חשוכת מרפא, שירים המספרים מזוויות שונות את רגשותיה הכנים. 
 לראות את התמודדותה של אירית במחלתה ולקרוא את שיריה זו חוויה נדירה. אני ככותבת וכאחות מוסמכת מעולם לא פגשתי התמודדות כה יפה, בריאה חזקה ואמיצה. לא אביא אף שיר לדוגמה, פן אחטא לשירים אחרים בספרה, כולם יפים ומרגשים. ממליצה לכל אחד ספר שכזה בביתו ועל לוח ליבו.

................................

 

מאין אדם שואב כוחות להתמודד עם כמעט קודש הקודשים של ההוויה האנושית שהם  החולי הייסורים ותחושת  החידלון? אני מאמינה שאירית קדם נשאלה רבות את השאלה הזו. אני מאמינה שהיא גם לא תכננה לכתוב ספר שכולו אומר תשובה לשאלה. אירית היא ראשית לכל  יוצרת חכמה ומעמיקה. היא כותבת מתוך עיניים פקוחות ועם קשיבות לגופה ולנפשה. 
 והעברית!!! ראשית השם: "מבריאה כרונית". כלומר היא בתהליך הבראה והיא לא בריאה אבל ההסתכלות היא לכיוון בריא וההתמדה בכיוון ההבראה מתבטאת במילה – כרונית. מה שאנחנו תופסים כשלילי, משהו שכבר התקבע, אין כבר סיכוי ומייאש, אצל אירית הופך להתמדה כרונית בהבראה. 
 בעמודים 5 ו-6 אפשר לראות דוגמה לכתיבה היפה. כן, קודם כל הכתיבה יפה ורק אחר כך ניתן לומר שהיא גם חכמה וגם משאירה את הקורא בעמדה שונה ממה שחשב קודם על מחלה ועל ייסורים וייאוש
 שארית חיי הפוחזת, אני בך נאחזת"..."
כמה האנשה יש כאן למהות הזאת שנקראת "שארית חיי". אנחנו לא נטעה לחשוב שאירית מזלזלת בשנות חייה כאן על האדמה, אבל הכינוי שהיא מכנה בו את "שארית חיי" עושה לי משהו כקוראת. אני מתחברת אליה, אני רואה איך היא מתוך הכאב קמה על רגליים אחוריות ולא מוותרת. זוהי המהות של הספר הזה. שירה יפה, חכמה שמנגישה לנו את החיים עם מחלה כל כך קשה ומראה לנו דוגמה איך הרוח היא זו שמנצחת בסופו של דבר. 
 השיר הבא שאני רוצה להזכיר הוא השיר "השאר את האיש". אירית יוצאת למסעה במלחמתה במחלה ובייאוש שבא אתה, כמו שגדעון יוצא למלחמתו במדיינים. הוא לוקח אתו רק את האמיצים והנבונים  ביותר אחרי שהוא עורך למתנדבים מבחן. כך אירית לוקחת למסעה את האמיצים ביותר. 
 היא מישירה מבט ואומרת: לא כל חבריי יכלו להישאר איתי. חלקם נפלו. בדרך, לא הצליחו להבין איך מדברים ואיך מתנהגים עם חברה כל כך חולה. תופעה זו מוכרת לכולנו. בשיר אחר הנקרא: "לא בקו" אירית איננה  מאשימה אף אחד מהם. היא יודעת שגם אם הם אוהבים אותה ורוצים בטובתה הם פשוט לא מתאימים להיות אתה במסעה, אין להם את התכונות הנדרשות לכך.

....................................

....................................

ספר שהשאיר אותי פעורת פה מזווית הראיה הנכוחה, האמיצה, הכנה, המתבוננת בחיים ללא הכחשה או הדחקה. 
 והנה שיר  מהפנט: 

 וכשירד עלי הבוקר

 וכשירד עלי הבוקר
 גמרתי אומר
 לשדל שאריות ירח
 לחזור להיות
 ליצן שמח

.................................

....................................

הספר בידיי ואחרי שהלכה הקורונה וזזו "זמנית" הטילים יש משמעות אחרת למילים..
 דרכך ל"מבריאנות כרונית" תואמת את רוחי, ואת מצטיינת בה. בכל הזדמנות שניתנת לך להיחלץ מסבל ולראות אור ותקווה את מביסה את הרע....כישרונותייך מרגשים ומאחלת לך להבריא  ולברוא מציאות אחרת בדרך שלך.

..............................

........................

.................................

**

.........................................